"קטלוג של תלושים ותלושות, המדגים את תפקידה המסעיר של הספרות", כתב יובל פלוטקין בהארץ על כל הסיפורים, המאגד לראשונה את כל סיפוריו הקצרים של הסופר הצ'יליאני רוברטו בולניו, מחבר בלשי הפרא ו-2066, שהפכו אותו לאחד הסופרים המשפיעים בספרות הלטינו-אמריקאית של ימינו.
מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת ועד מותו ב-2003, טיפח בולניו בהתמדה את אמנות הסיפור הקצר, וסיפוריו מציגים מגוון מפתיע של נושאים, מקומות התרחשות, דמויות, קולות ומצבי רוח. הסיפורים מקיימים דיאלוג מרתק עם הרומנים, ומעניקים מפתח יחיד במינו לעולמו הבלתי נדלה של הסופר.
כל הסיפורים כולל סיפורים שבולניו כינס בשני קבצים בחייו (שיחות טלפון וזונות רצחניות), סיפורים משני קבצים שפורסמו לאחר מותו המוקדם כל כך בגיל 50 (הגאוצ׳ו הבלתי־נסבל וסוד הרוע), והסיפור “סביב העין“ שכתב בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים לתחרות כלשהי ולא ראה אור מאז.
האופן שבו התגלגלה ידידותי עם סֶנְסִינִי ללא ספק חורג מהרגיל. בתקופה ההיא הייתי בן עשרים ומשהו ועני כמו עכברוש. גרתי בפאתי ז'ירוֹנָה, בבית מתפרק שהשאירו לי אחותי וגיסי כשנסעו למקסיקו, ובדיוק פוטרתי ממשרת שומר לילה באתר קמפינג בברצלונה, דבר שרק העצים את נטייתי לא לישון בלילות. היו לי מעט מאוד חברים, ובעיקר נהגתי לכתוב ולצאת לצעדות ארוכות שהיו מתחילות בשבע בערב כשהייתי מתעורר — רגע שבו הייתה עוברת בגופי תחושה דומה לג'ט לג, כאילו אתה נמצא ולא נמצא, כאילו בינך לבין הסביבה עומדים איזה מרחק ושבריריות סתומה. חייתי ממה שהצלחתי לחסוך בקיץ, ואף שהוצאתי מעט, הלכו חסכונותיי והתדלדלו ככל שהעמיק הסתיו. אולי זה היה מה שהניע אותי להשתתף בתחרות הלאומית לספרות באַלְקוֹי, הפתוחה לסופרים בשפה הספרדית ללא הבדל לאום ותושבוּת.
