עקבות ימים שעוד יבואו

על טראומה ואתיקה בקולנוע הישראלי העכשווי בספרם של נורית גרץ ורז יוסף, הפוסעים בעקבות הזיכרון הישראלי, מגלים אותו בקולנוע המקומי וחושפים עד כמה הוא מושפע מן הטראומות שחווינו כעם וכחברה. המחברים מבקשים להבין את ההיסטוריה מתוך הטראומה ולאתר את הפצעים הזועקים מתוך הזיכרון של החברה הישראלית ושל הקולנוע שלה.

לטענת המחברים, דווקא השפה הפוסט־טראומטית המרוסקת והקטועה, המחזירה אל ההווה מראות וחוויות שלא עוכלו בתודעה ולא עובדו, היא שמוליכה את הסרטים אל העבר החבוי ומאפשרת התמודדות איתו. שפה זו אף עשויה להוביל להבנת העיוורון לטראומה של ה"אחר" ובתוך כך להבנת הטראומה של עצמנו, כקרבנות וכמעוולים כאחד.

על העטיפה: רונית אלקבץ מתוך הסרט עדות (שלומי אלקבץ, 2011). צילום: דוד עדיקא