בלשון חדה, לעיתים סרקסטית, לעיתים גדושת הומור, ג'ונתן פראנזן מספר על ילדותו, על חוויותיו בחבורת נוער בעלת נטיות והדגשים נוצריים, על יחסיו המסועפים עם הוריו, על נישואיו וכישלונם, על אהבתו הכבירה לספרות הגרמנית בכלל ולפרנץ קפקא בפרט, והוא חותם בפרק המשעשע – ועם זאת החושפני מאוד – על אהבתו שאינה יודעת גבולות לציפורים ולצפרות. הקורא מוזמן ללוות אותו במסע רב־תלאות וסבלני מאוד אחר ציפור נדירה, שג'ונתן פראנזן להוט לצרף את המפגש עימה לרשימת ניצחונותיו בשדה הצפרות. היו שאמרו כי כאן, במעקב אחר הציפור, ימצא הביוגרף שלו לעתיד את המפתחות להבנת אישיותו.
באסופת מאמריו הראשונה של הסופר האמריקני האהוב שיצא לאור בעברית – איך להיות לבד (2017) – התוודעו קוראיו לכתיבתו המסאית, ועתה, כמי שחושף היבטים נעלמים באישיותו המיוחדת ובמניעי כתיבתו, הוא מעמיד פרקים חדשים ומסקרנים בטיוטת הדיוקן העצמי שלו. הסופר שכה היטיב לחשוף את שורשיהן של התרבות ושל ההוויה בנות זמננו ואת השפעות חידושי הטכנולוגיה על חיינו אינו מהסס לפתוח צוהר גם אל אישיותו ואל חייו.
