תשוקת החלוצים

החלוצים היו הראשונים שזיהו את הקיום בארץ-ישראל עם הקיום בכלל. להיות בארץ ישראל היה מבחינתם להיות לא רק במקום קונקרטי מוגדר. להיות בארץ ישראל היה מבחינתם להיות.

תשוקת החלוצים מחזיר את המחקר לתקופה המכוננת של הציונות – העלייה השנייה והשלישית, ואל גיבוריה - החלוצים. העמדות הביקורתיות כלפי הציונות שהיו חתרניות ומהפכניות בזמנן מיצו את כוחן ויכולתן לחדש, קובע המחבר. הספר מתאר את המפעל החלוצי כמהפכה אקזיסטנציאלית שהגדירה את הקיום הציוני, ומתמקד בשלושה אתרים – המרחב הארץ-ישראלי, הגוף החלוצי והשפה העברית. בכל אחד מהם נבחן האופן שבו נבראו ועוצבו המקום, הגוף והשפה על רקע הגלות, הגוף היהודי הישן ואילמותה של שפת האבות. כן נבחנים בספר האקולוגיה החלוצית – היחס החלוצי אל האדמה, הצומח, החי, הנופים, גרמי השמים; מקומם של המים, הזיעה והדם בהתחברות החלוצית למקום; תפקידם של כלי העבודה – המעדר והמחרשה בראשם – בבריאת הגוף העברי החדש; השפעתה של העברית על ניסוחה הטריטוריאלי של ארץ-ישראל ועוד.

בעז נוימן מאמץ את השפה החלוצית ומשחזר את העולם החלוצי-ציוני מתוך השפה שבה נברא. עמדה פנומנולוגית זו מציעה תובנות חדשות לגבי הסוגיות המרכזיות בחקר הציונות – הבחירה בארץ-ישראל, הסוגיה הערבית=פלסטינית, משמעותו של המיתוס הציוני, שאלת תחיית השפה העברית ועוד.

תשוקת החלוצים הוא חיבור מהפכני המשלב גישות מחקריות בנות זמננו – היסטוריות ואנתרופולוגיות בעיקר – בניסיון לפענח את ה"די-אן-אי" של הציונות.