קלסיקה.
הרציחות מרחוב מורג פורסם לראשונה ב-1841, ואיתו נולד הסיפור הבלשי. אדגר אלן פו, גאון פרוזה, סופר חודר נפש ותודעה, הוליד את הבלש אוגוסט דופאן והמציא ז'אנר ספרותי חדש.
דופאן איננו חוקר משטרה המתרוצץ בין זירות הפשע אלא אינטלקטואל מבריק ומקורי המאמין באינטואיציה ובכוח המחשבה. שלושת הסיפורים המרכזיים בקובץ הזה (אליהם נוספו הסיפור איש ההמון ואחרית דבר מקיפה מאת שמעון אדף), מציבים בפני דופאן אתגרים קשים: גופותיהן של אם ובת נמצאות בחדר נעול; מכתב בעל חשיבות עצומה לעתידה של צרפת נגנב על ידי אישיות פוליטית בכירה; צעירה יפת מראה נעלמת לפתע וגופתה שטה על הנהר.
פו הוא לא רק מגדולי הסופרים במאות האחרונות אלא גם מגדולי החוקרים של נפש האדם והחברה האנושית. גם היום, יותר מ-150 שנה לאחר שפורסם הסיפור הראשון, לא נגרע דבר מעוצמתו של פו. קריאה בסיפוריו היא מסע מענג, מבהיל ומתעתע בנבכי נפש האדם.
התכונות השכליות שמכנים אותן ״אנליטיות״, כשהן לעצמן, ניתנות אך מעט מאוד לניתוח. אנו יכולים להעריך אותן רק על פי תוצאותיהן. ידוע לנו עליהן, בין שאר הדברים, שלמי שמחזיק בהן במידה ניכרת - הן תמיד מקור להנאה מלאת חיים. כשם שאדם חזק שואב עונג מיכולתו הגופנית, ומהנה את עצמו בתרגילים שמזמנים פעולה לשריריו, כן עולץ המומחה באנליזה בפעילות הרוחנית המביאה לידי פענוח. הוא שואב עונג אפילו מהעיסוקים הפעוטים ביותר שמביאים את כישרונו לכלל פעולה. הוא מחבב תעלומות, חידות, כתבי־סתרים, ובפתרון כל אחד מהם הוא מציג דרגה כזאת של חריפות השכל, שלבעלי התפיסה הרגילה נראית על־טבעית.
התוצאות שלו, שהן פועל יוצא של השיטתיות בתמציתה, נראות, לאמתו של דבר, באינטואיציה ממש.
אין זאת אלא שכישרון הפענוח שואב משנה כוח, במידה רבה, מלימוד המתמטיקה, ובמיוחד מהענף הגבוה שלה, אשר לא בצדק - ורק בגלל פעולותיו הנסוגות לאחור - נקרא, כמו במלוא הידורו, חוכמת הניתוח. ואולם חישוב כשלעצמו איננו ניתוח. שחקן שחמט, למשל, עושה את האחד בלא שיתאמץ באחר. יוצא אפוא שמידת השפעתו של משחק השחמט על אופיו של השכל לוקה באי־הבנה גדולה. אינני כותב עתה מאמר, אלא רק מקדים לסיפור מוזר למדי מחשבות אקראיות במידה רבה; אשתמש אפוא בהזדמנות זו כדי לקבוע שמשחק הדמקה הצנוע מעמיד את הכוחות הגבוהים ביותר של האינטלקט החושב במבחן נחרץ ויעיל יותר מכל גנדרנותו המשוכללת של השחמט.
