רומן הביכורים של מאיר שלו, שראה אור בשנת 1988, היה לרב מכר ולאחד מששת הספרים הנקראים ביותר של הוצאת עם עובד.
תולדות משפחת איכרים, מראשוני המתיישבים בעמק יזרעאל, מסופרות באהבה ובגילוי לב מפי ברוך שנהר (נכדו של יעקב מירקין, ממקימי היישוב), שהתייתם מהוריו בגיל רך וגדל בבית סבו ובצל אישיותו. עולמו הוא עולם המיתוסים של ראשית ההתיישבות, תעלומות משפחתו, אגדות העמק וחיי הטבע שבתוכו גדל.
זהו סיפור של שלושה דורות, הפורש את עלילות יעקב מירקין, שהפך לאגדה חלוצית עוד בחייו ובוחר לנקום ביישוב בעזרת נכדו בעקבות טרגדיה אישית.
בליל קיץ אחד ניתר המורה הוותיק יעקב פִינֶס משנתו בחרדה גדולה. מישהו צעק בחוץ: "אני דופק את הנכדה של לִיבֶרְסון."
הצעקה - מחוצפת, רמה וצלולה - התריסה מבין צמרות האורנים הקאנאריים שליד מגדל המים. רגע אחד ריפרפה על עומדה כעוף דורס, ואחר-כך עטו המלים אל פני אדמת הכפר. חלחלה ישנה, מכאיבה ומוכרת, הרעידה את לב המורה הזקן. שוב נוכח כי הוא לבדו שומע את הקריאה הנתעבת.
