נפרדות בעצב, באהבה ובתודה ממאיר שלו (2023-1948), מהסופרים הישראלים האהובים ביותר, שכתב קלסיקות נהדרות למבוגרים ולדור הצעיר, והיה גם אורח כבוד אצלנו במגדלור.
מאיר ביקר במגדלור כמה פעמים לקרוא מספריו בשעות סיפור עם ילדים/ות. תמיד ביקש לוודא שהכניסה למפגשים איתו חופשית, ושאיננו גובות כסף מההורים. זכור לנו במיוחד רגע קטן של ענווה ופתיחות, כשבסוף אחת משעות הסיפור, הזמין מאיר את הילדים/ות לשאול שאלות. לקראת סיום המפגש, ילד חמוד בן ארבע או חמש שאל את מאיר אם יסכים לבוא להקריא ככה גם ביום ההולדת שלו המתקרב. מאיר חייך ואמר: "כמובן, אשמח לבוא לקרוא ביום ההולדת שלך, נתאם את זה מראש, אתה תגיד לי מתי זה קורה ואיזה ספר אתה רוצה שאקרא, ואני אגיע".
מאיר שלו (29 ביולי 1948 - 11 באפריל 2023) היה סופר, פובליציסט, תסריטאי ומנחה טלוויזיה ישראלי. שלו הוא יליד מושב העובדים נהלל, ורבים מספריו למבוגרים מתבססים על זכרונות ילדות וסיפורים מנהלל. שלו נולד במושב נהלל, אך עבר בגיל צעיר עם משפחתו לארבע שנים לקיבוץ גינוסר. בשנת 1952 השתקעה המשפחה ב"שיכון קריית משה" שבשכונת קריית משה בירושלים.
באוגוסט 1966 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת גולני. הוא השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, שבה נפצע בנובמבר 1967. אחרי שירותו הצבאי למד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1969 התפרסם שירו האנטי-מלחמתי "על דעת הנערים".
שלו החל את דרכו כעיתונאי וכמגיש פינות ביקורת עיתונות ופינות היתוליות בטלוויזיה, בהן פינה סאטירית בתוכנית הטלוויזיה "עלי כותרת" ופינת לשון. מזה שנים רבות שלו הוא כותב טור ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות.
בשנת 1988 יצא לאור רומן רוסי, הרומן הראשון למבוגרים מפרי עטו. הרומנים שלו הם סיפורי אהבה שעוסקים בהוויה המשפחה הישראלית, וברבים מספריו משתקפים סיפורים מתולדות משפחתו, ושזורים בהם נופי ילדותו בירושלים ובנהלל. הרבה מהרומנים מתמקדים בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל והסיפורים שואבים רבות מן המקורות ומחוברים לנוף, לטבע ולהיסטוריה של הארץ.
שלו כתב ספרי עיון וספרי ילדים, שרבים מהם היו לקלסיקות, בהם הכינה נחמה, איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני, אבא עושה בושות ועוד רבים וטובים, כולם ראו אור בהוצאת עם עובד.
שלו הותיר אחריו 14 ספרי פרוזה ועיון, 21 ספרי ילדים ויותר מאלף טורים שכתב לעיתון.
נכד קרטה וסבא סנוקרת הוא ספרו האחרון לילדים. שלו השלים את כתיבת הספר כמה חודשים לפני שחלה. הוא הספיק לאשר את הסקיצות שהגיש המאייר מישל קישקה, אך נפטר לפני שהספר ראה אור באוגוסט 2023.
על כתיבתו לילדים אמר בראיון, בעקבות זכייתו בפרס מפעל חיים לתרומתו לספרות ילדים של המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך: "אני שמח שהפרס הוא על כתיבה לילדים, כי הערך של כתיבה לילדים הוא במובן מסוים יותר גבוה. ילד שנחשף לכתיבה בגיל שנתיים, שלוש, ארבע, בפעם הראשונה בחייו נכנס לתוך העולם של אמנות מופשטת - מספרים לו סיפור שאינו שייך לעולם שלו, למציאות שלו, מציעים לו מציאות חלופית... כשילד נכנס לתוך הסיפור כיפה אדומה הוא הולך ביער לסבתא והזאב מתחבא לו מאחורי העץ, בנוסף לזה הוא מתוודע אל המילה הכתובה ואל העוצמה שלה - לפני כן סיפרו לו סיפורים, קראו לו סיפורים ופתאום הוא מתחיל לראות שהמלים שמספרים לו, שקוראים לו, הן כתובות על נייר... אין ציור יותר מופשט מהמילה כיסא".
שלו נחשב לאחד הדוברים הבולטים של השמאל הציוני. והיה מבקר קשה של הימין הישראלי והממסד הדתי. בנאום שנשא ביוני 2019, בטקס שבו העניקה לו האוניברסיטה העברית תואר דוקטור לשם כבוד, אמר: "קשה להיות בית משפט עליון בירושלים, עיר שחוקי המדינה משעממים אותה, וחברי כנסת בורים שפועלים בה זוממים לחוקק בה ולהשליט ממנה את מה שהם מכנים 'משפט התורה' [...] הר הבית לא גבה אלא להיפך, הוא נעשה נמוך משהיה. מי שנוהרים אליו הם קנאים וקיצונים, ודבר ה’ שהם לומדים אינו חזון השלום אלא מלחמות דת והזיות משיחיות".
