קריאת חובה לכל המבקש/ת עתיד טוב יותר – במיוחד לאחר אירועי השבעה באוקטובר 2023 והמלחמה.
כיצד הצליחו הקתולים והפרוטסטנטים באירלנד, הטורקים והיוונים בקפריסין והשחורים והלבנים בדרום אפריקה להיחלץ ממעגל האלימות הקשה בסכסוכים ביניהם? אילו מהלכים נקטו הצדדים הניצים בשלושת הסכסוכים הסבוכים, המתמשכים והעקובים מדם כדי להדביר את האלימות הפוליטית – בשעה שאצלנו עדיין נמשכים האיבה וההרג?
הדיפלומט אלון ליאל והעיתונאי יהודה ליטני מבקשים להשיב על שאלות אלה ורבות נוספות באמצעות סדרה של ראיונות, שנערכו במשך יותר מ-15 שנה עם עשרות מעורבים ומעורבות מכל הצדדים. לצד פרישׂת הרקע ההיסטורי המורכב של שלושת הסכסוכים, שנבדלו מאוד זה מזה, וכיתתו מבקש להצביע דווקא על עניין משותף: בשלושת המקרים נעשו ניסיונות לרסן את האיבה גם באמצעות הכרה בסבלו של האויב ובכאבו, ובשוויון הערך העמוק שבין הצדדים היריבים.
"נכון, אוסלו נכשל וכולם מתעסקים בשאלה למה נכשל", אמר אלון ליאל בשיחה עם רונן טל בהארץ. "ובתוך 399 עמודי הספר יש אולי 25 שמתייחסים ישירות אלינו. יהודה ואני באנו ואמרנו: נכשלנו פעם אחת אבל כבר היו סכסוכים מאוד מסובכים. בכל סכסוך שעסקנו בו אנשים חשבו שהסכסוך שלהם הוא בלתי פתיר ושאין עוד כמותו בעולם. אנחנו מראים שבשלושת הסכסוכים יש מרכיבים שחוזרים על עצמם – בכל מקום מדובר בבני אדם ששונאים האחד את השני ורוצים להרוג האחד את השני. הכישלון של אוסלו הוא נורא, זה נכון, ואתה אומר לי, 'את מה שאתה מציע כבר ניסינו' – אבל ניסינו גם מלחמות וגם בהן היו לנו כישלונות, קרה לנו 7 באוקטובר. כשאתה מנסה לאורך זמן אתה לפעמים מצליח ולפעמים נכשל. בגלל שנכשלנו באוסלו לבוא ולהגיד בוא לא ננסה עוד פעם? זה נראה לי לא הגיוני".
לפני למעלה מעשור נפגשנו, שני מחברי הספר שלפניכם, בהלוויה של חברה משותפת. מן המפורסמות הוא שמטיבן של הלוויות לעורר, לצד הצער והעצב, גם מחשבות על השנים החולפות ועל התמורות המלוות אותן. אולי משום כך מצאנו את עצמנו מקוננים לא רק על אובדנה של חברה יקרה, אלא גם על הסכסוך הישראלי־פלסטיני שבמקום להתקדם בדרך לפתרון, רק הולך ומתעצם עם השנים. למה, בעצם? הרי בכובעינו הפרטיים, העיתונאיים והדיפלומטיים, חזינו שנינו במשך השנים בסכסוכים אחרים, שבהם הצליחו הצדדים הניצים להתקדם לקראת פתרון — ולפחות לעצור את שפיכות הדמים.
כיצד הצליחו הם במקום שבו אנחנו נכשלנו, ועדיין נכשלים? השאלה לא הניחה לנו, והחלטנו שמוטב להפנות אותה אל מי שייטיבו להשיב יותר מאיתנו. החלטנו לצאת תחילה למסעות משותפים אל שני איים שהיו קרובים לליבנו — קפריסין הקרוב ואירלנד הרחוק ממנו — ולשוחח עם בני העֵדות השונות הגרים שם.
