מבחר מקיף מיצירתו והגותו של אחד מגדולי המשוררים היהודים במאה העשרים, יעקב גלאטשטיין (1971-1896), אשר כבר בגיל 23, שנים אחדות אחרי שהיגר מפולין לניו יורק, הכריז על מהפכה צורנית ותוכנית רדיקלית בשירת יידיש, כזאת שהקדימה בדור או שניים את השירה העברית. "המלודיות של שיר [...] צריכה להיות אינדיווידואלית טהורה", קבע, והשירה צריכה להיכתב על כל נושא שבעולם: "יהודי יכתוב כיהודי על מקדש פריון הודי ועל שינטו יפני".
עם זאת, גלאטשטיין היה גם משורר יהודי בכל מאודו, שכבר ב-1938 הזהיר מפני האסון הקרב, ואחרי השואה כתב כמה משירי הקינה המפעימים ביותר על העולם שהותיר מאחוריו.
עולם חצוף וחשמלי, הרואה אור בסדרת ה–21 - קלאסיקות לאלף השלישי מבית הו!, בעריכת בני מר, כולל תרגומים של מבחר מתרגמים וכן דברים שאמר וכתב גלאטשטיין על שירה ואמנות.
זקנים מסורים
בְּעַקְשָׁנוּת רַצְחָנִית, לוֹחֲמָנִית וַאֲטוּמָה
אָנוּ, זְקֵנִים מְסוּרִים, צוֹבְעִים אֶת הַגָּג מֵחָדָשׁ.
נְשׁוֹתֵינוּ קְשִׁישׁוֹת, עוֹלָמֵנוּ אָבוּד,
אֲבָל לַנְּכָדִים שֶׁצְּרִיכִים לְהִוָּלֵד
יִהְיֶה גַּג חָדָשׁ.
וְהֵם יְנַתְּצוּ אֶת הַבַּיִת עַד יְסוֹד וְיִבְנוּ מֵחָדָשׁ אֶת הָעוֹלָם
הָעַתִּיק הַהוּא (בְּעַקְשָׁנוּת רַצְחָנִית, לוֹחֲמָנִית וַאֲטוּמָה).
כָּךְ אָנוּ אוֹגְרִים כָּל פֵּרוּר שִׂמְחָה, אִישׁ אִישׁ לְעַצְמוֹ,
לִשְׁנוֹתָיו הַמְאֻחָרוֹת,
לְאֵלֶּה שֶׁצְּרִיכִים לְהִוָּלֵד.
אֲבוֹתֵינוּ בָּאֲדָמָה, שֶׁלָּנוּ הַקְּבָרִים, וְאָנוּ יוֹצְקִים עַצְמֵנוּ בַּקִּירוֹת
בְּעָרִיצוּת כְּמוֹ קְדוֹשִׁים מְעֻנִּים,
לְמִי שֶׁיְּמוֹטְטוּ בַּיִת, קִיר וְגַג
וְשׁוּב יָקִימוּ אֶת הָעוֹלָם הָעַתִּיק הַהוּא.
