אחרי שנים רבות שבהן נעה בין רצון אובססיבי לרזות לבין דחף בלתי נשלט לאכול, חיה כיום מעיין סרי מתוך קשב ואהבה לגוף. ברעבות, הכתוב בכנות נדירה, היא חושפת את סיפורה לצד סיפורים של נשים נוספות, איתן ערכה ראיונות עומק בנושא. התוצאה היא ספר שנקרא בנשימה אחת, ומציע התבוננות מעמיקה ומורכבת על הדינמיקות שיוצרות ומשמרות אכילה רגשית ודימוי גוף נמוך.
סרי מצביעה על המלכוד שבהנחות היסוד של הדיאטה ותבניות החשיבה הנובעות מהן, ומשרטטת מפה מדויקת להיחלץ מהן, המבוססת על ACT, טיפול בקבלה ומחויבות - גישה טיפולית המסייעת לנשים להקשיב לגופן ולעצמן ולהתקדם לחיים של סיפוק ומשמעות בכל משקל.
ד"ר מעיין סרי היא פסיכולוגית קלינית בכירה העובדת במרפאה ציבורית לבריאות הנפש בירושלים ובקליניקה פרטית במודיעין. נשואה ואם לארבעה בנים.
לא אשכח את ההרגשה שתקפה אותי כשנתקלתי במשפט "פה קבורה אישה שנורא רצתה לרזות". חשתי שחטפתי אגרוף חזק וכואב לבטן. ידעתי שאם משהו דרסטי לא ישתנה בחיי, גם על המצבה שלי ייחרט המשפט הזה. ידעתי שאם המצבה שלי אמורה לבטא את מי שאני באמת, המשפט הזה אמור להיות חרוט עליה בגדול. באותיות ניאון זוהרות. לעתים קרובות נדמה היה לי כי המעגל הנצחי של הרצון לרזות והכישלון במימושו מאפיל על כל היתר: על היותי אמא, בת זוג, מטפלת, חברה. אם הייתי מציירת גרף בצורת עוגת פאי המחולקת לנושאים לפי כמות האנרגיה והמחשבות המושקעות בהם, החלק של האובססיה לרזות היה גדול, גדול מדי. ההבנה הזו דיכאה אותי. ועדיין, רק אחרי תהליך ממושך שעברתי יכולתי לומר שלמשפט הזה כבר אין מקום על המצבה שלי, או לכל הפחות לא מקום מרכזי כל כך.
