תיעוד של חיי בית הספר מבעד לעיניו של גיש עמית, מורה ומנהל בית ספר לחוף ים המלח, בוגר בית הספר מנדל למנהיגות חינוכית.
גיש עמית מתאר רגעים של קרבה, תקווה ונצחונות צנועים, אך גם כשלונות, חיבוטי נפש ובדידות. לפנינו ממואר המבקש לתת את הדעת על מורכבות המעשה החינוכי בעת הזו; על המפגש בין מורים לתלמידים, על הוראה והורות, ועל עולמה הסבוך של הילדות, שכאב ויופי משמשים בה יחדיו.
שוב ושוב עולמם של הילדים חתום בפנינו. כל שנותר לנו הוא להביט בפניהם, במחוות גופם, להאזין לשפתם – יבשת מסתורית, זרה לאין חקר, שהוגלינו ממנה לעד. בזעם או בכאב – האם יש הבדל בין השניים? – אני מידפק על דלתות נעולות, ממתין נכלם בפתח בית שאליו לא נקראתי לבוא; הבריחים נעולים, החלונות מוגפים לצמיתות. עולה בדעתי קריאתה של המורה, קריאתם של המורים כולם: תהיו איתי, תלמידים, למה אתם לא איתי, בבקשה, תהיו איתי רגע.
