התגלה אוצר אמיתי של לאה גולדברג - לפעוטות, ילדי גן והוריהם - עליו כתבה עטרה אופק:
איזה ספר תמים ומתוק! מי עוד כותב בימינו ספרי ילדים כאלה? אף אחד! אבל פעם, לפני יותר משבעים שנה, לאה גולדברג כתבה אותו בכתב ידה, עם איורים מעשה ידיה, והביאה אותו לאילנה, בתם הפעוטה של חבריה בֶּלָה ואברהם, כמתנה ליום הולדתה. איזה מזל שאילנה שמרה עליו ("כעל יהלום יקר", היא מספרת באחרית הדבר) ואחרי שילדיה ונכדיה נהנו ממנו כל השנים, החליטה לשתף בו גם ילדים אחרים... האיורים המתוקים והתמימים של גיל-לי אלון קוריאל מתאימים לספר כמו כפפה ליד, ובכפולה האחרונה ("גם אני הייתי שם/ ושמחתי עם כולם") מצוירת המשוררת עצמה, יושבת וקוראת לילדים הקטנים מתוך ספר.
העברית של גולדברג רעננה וזורמת ונהדרת גם כיום, וזו הזדמנות להטעים לילדי ימינו מעט קסם מהספרות-של-פעם, זו שהוריהם וסביהם גדלו עליה.
מִי הִיא זֹאת שֶׁכָּאן עוֹמֶדֶת?
וּלְמִי יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת?
לֹא לַדּוֹד וְלַדּוֹדָה -
לְאִילָנָה הַיַּלְדָּה!
***
קָם בַּבֹּקֶר תַּרְנְגוֹל
וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:
קוּ־קוּרִיקוּ, אֶפְרוֹחִים,
מְחַכִּים כְּבָר הָאוֹרְחִים!
בּוֹאוּ, בּוֹאוּ וְנֵלֵךְ,
אֶת אִילָנָה נְבָרֵךְ!
קוּ־קוּ רִיקוּ!
אַיָּלָה קַלָּה נֶחְמֶדֶת,
אַיָּלָה יְפַת מַבָּט,
הֻזְמְנָה לַיּוֹם הֻלֶּדֶת
וּוַדַּאי תָּבוֹא מִיָּד.
מְבִיאָה הִיא שַׁי הָדוּר:
כַּדּוּר!
