גרסה מחודשת ומתוקנת, בשני כרכים, לתרגומה של לאה גולדברג של הרומן המפורסם ואולי הגדול ביותר של כל הזמנים, המביא את סיפורן של שורת דמויות חד־פעמיות על רקע פלישת נפוליאון לרוסיה בשנת 1812.
מלחמה ושלום הוא בו־בזמן רומן אפי, רומן משפחות ורומן היסטורי, רומן מלחמה, רומן אהבה ורומן פסיכולוגי. בספר מגוון רחב של גיבורים ספרותיים בלתי נשכחים, ובראשם הדמויות ההיסטוריות של נפוליאון בונפרטה והמצביא הרוסי קוטוזוב, והדמויות הבדיוניות המדהימות בחיוניותן של אנדרי, נטשה ופייר. זהו רומן שעלילתו וגיבוריו נעים בין חופש לכורח, בין אינדיווידואליות למציאות חברתית.
מורכבות המבנה של מלחמה ושלום, מיזוגן של סוגות כתיבה שונות, האנציקלופדיות הסגנונית וההפלגות הנועזות בהבנת טבע האדם מעמידות את יצירת טולסטוי בשורת יצירות המופת המובילות של התרבות האנושית.
"לעתים קרובות חושבת אני בלבי," הוסיפה אנה פאבלובנה, אחרי שתיקה של כלום, בהתקרבה אל הנסיך ובחייכה אליו חיוך של חיבה, כמתכוונת לומר בכך, כי השיחות בעסקי פוליטיקה וחברה הנה תמו, ושעתה של שיחת־רֵעים הגיעה: "לעתים קרובות חושבת אני בלבי, עד מה בלתי־צודקת היא, לפעמים, חלוקת האושר בחיים. בשכר מה נתן לך הגורל שני ילדים חמודים כאלה, חוץ מאנאטול, בנך הצעיר, אינני אוהבת אותו," הוסיפה בפסקנות שאין להרהר אחריה והרימה את גבות עיניה. "בנים כה נחמדים? והרי אתה, באמת, מוקירם פחות מכל אדם ולפיכך אינך ראוי להם." והיא חייכה את חיוך ההתפעלות שלה.
