דנה שוופי

איזה ספר שכבר נכתב היית רוצה לכתוב בעצמך?

לפני חמש-עשרה שנים קיבלתי מסבא שלי את ההיסטוריה הסודית של דונה טארט. כל ספר שקיבלתי מסבא שלי היה בעל משמעות תרבותית, ובדיעבד גם מיסטית – אבל הספר הזה תפס אותי במיוחד, ובמהלך השנים חזרתי וקראתי בו. הוא לא הספר האהוב עליי בהכרח, אבל הוא ללא ספק הסיבה שהתחלתי לכתוב את הספר שלי. מתוך תחושה של ״כזה אני צריכה לכתוב״. 

איזה ספר היית ממליצה לשר החינוך לקרוא? ומדוע?

ספר שירה, ללא ספק, כמעט לא חשוב איזה. העיקר שהשירים יעוררו בו רגש או התפעלות, או תחושת נשגבות בלתי מוסברת, גם אם רק לרגע, גם אם הרגע הזה חומק ממנו מיד, גם אם הוא לא יזכור את השיר ברגע שיסיים לקרוא בו – מבלי שיידע, השיר ייחקק בו, ייצרב על לוח ליבו, או מאחורי עיניו, ויוביל אותו לראות את העולם אחרת. 

איזה ספר קנית ואף פעם לא תקראי?

לפני שנים רבות נכנסתי לחנות ספרים בשטרסבורג, וברגע של יומרה אדירה, קניתי את בעקבות הזמן האבוד של מרסל פרוסט. בצרפתית. אחת לכמה שנים אני מרימה אותו, בכוונה גדולה, באופטימיות רבה, קוראת מעט, קוראת בזהירות, עד שמספיק לי לפעם אחת. מעולם עוד לא הייתה פעם שנייה. 

איזה ספר תיקחי איתך לחופשה בסיני/הודו/ניו יורק/ברלין/לונדון/מקום אחר?

רוב החופשות שלי הן חופשות כתיבה במקומות שונים בארץ, בעיקר בגליל ובמדבר. אני תמיד לוקחת איתי ספרים שקשורים למה שאני כותבת באותו הרגע. אז הר הקסמים של תומאס מאן כשניסיתי לכתוב על מסע להרי האלפים; בשבח הבטלה של ברטרנד ראסל כשהתחלתי סיפור על אישה מאוד עצלה; ומטמורפוזות של אובידיוס (בתרגום שמעון בוזגלו) כשכתבתי על דמות בשם נרקיס. 

ספר ילדים או נוער שאהוב עליך במיוחד?

עוד לפני שלמדתי לקרוא, האזנתי ברפטטיביות מדאיגה לספר-קלטת כיפה אדומה. הספר לימד אותי איך לפחד, והוא לימד אותי ממה לפחד. סיוטים מאוד חיים ומאוד משונים שפקדו אותי בעקבותיו, זכורים לי היטב עד היום, יותר משלושים שנה אחרי. אני חבה לו את האהבה הגדולה שלי ליצירות אימה על כל סוגיהן. 

איזה ספר גרם לך לבכות/לצחוק?

האחרון של תמר גלבץ. הערצתי אותה עשורים, כסופרת, מאז שקראתי את מקופלת, וכאחת הנשים עם הכי הרבה סטייל שהסתובבו בעיר. ספרה האחרון הוא גם יפהפה וגם מעורר את כל הרגשות האלו, צחוק ובכי ועוד. היא אבדה גדולה לספרות העברית ולסצנה התל אביבית. 

איזה ספר אף פעם לא הצלחת לסיים?

מלחמה ושלום כמובן. קראתי לפחות שני-שלישים מהתרגום היפה של לאה גולדברג, ובשלב מסוים הנחתי אותו בצד, רק באופן זמני, כדי לקרוא ספרים אחרים. אני עדיין מתכננת לחזור אליו. 

עם איזו דמות ספרותית היית רוצה לעשות אהבה?

ז׳וליין סורל, הגיבור ההו-כה-רומנטי מהאדום והשחור מאת סטנדל. זה רומן צרפתי מהמאה ה-19 על צעיר ממעמד נמוך שמצליח לטפס את דרכו במעלה הסולם החברתי, ובדרך מוצא את עצמו במיטותיהן של נשים אצילות ממנו ובלתי הולמות לו בעליל. הבחירה הראשונה שלי היא להיות הוא, ובעדיפות שנייה, לעשות איתו אהבה.

מהו הספר עם הכריכה הכי יפה בעיניך?

כריכת ספרה היפהפה של אלי סמית (שלא תורגם לעברית) How to be Both. זו תמונה יומיומית מאוד של שתי נשים צעירות שהולכות ברחוב. הנשים הן פרנסואז הארדי וסילבי ורטן, שהיו שתיים מהזמרות הפופולריות ביותר בצרפת בשנות השישים של המאה העשרים. זו תמונה שהייתה שייכת לאימהּ של גיבורת הספר, לפני שהיא מתה, וכך נוספת על תמונת הפופ הקלילה והשמחה שכבה של עצב ואובדן.

איך יקראו לספר שעדיין לא כתבת?

ג׳ינקס! אסור לגלות דברים כאלו. 

איזה ספר היית רוצה לקבל במתנה?

אני עובדת בבית מכירות של ספרים נדירים. כשאני שם, אני תמיד נתקלת בעשרות ספרים שהייתי רוצה שיהיו שלי. ספרי אמנות במהדורות ביבליופיליות עם ליטוגרפיות, מאספים מתפוררים לספרות עברית שהודפסו באודסה או בוורשה או בברלין, מהדורות ראשונות של ברנר ועגנון ופוגל. אני רוצה את כולם. 

איפה את הכי אוהבת לקרוא? ומה את קוראת בשירותים?

אני אוהבת לקרוא במיטה ובתחבורה ציבורית. שני מקומות מהופכים זה לזה כמעט בכול, אבל בשניהם אני מצליחה להדוף את העולם ואת הסחות הדעת שלו. בשירותים אני קוראת ספרי שירה. כרגע מונח שם רקוויאם של אהרן שבתאי – ואני חושבת שהוא היה מעריך את זה. 

---------------

דנה שוופי היא סופרת, עורכת ומבקרת ספרות