ספר שיריו החמישי של המשורר ארז ביטון, שנולד באלג'יר ועלה לישראל עם הוריו ב-1948. בגיל 11 התפוצץ בידו רימון נפץ שמצא, וגרם לו לעיוורון ולקטיעת ידו השמאלית. ביטון נשלח לבית חינוך עוורים בירושלים, ושנים אלו נצרבו בזכרונותיו והיו בסיס לרבים משיריו. שיריו עוסקים במשבר ההגירה, בהוויה המזרחית ובזהות, לצד שירי אהבה ומשפחה.
"לעזוב אותך
זה כמו לעזוב חדר במלון.
תמיד להשאיר מיטה לא מסודרת
וילאות קצת פתוחים
חצי חושך וחצי אור,
ותמיד תמיד
לשכוח בך משהו"
