בית הפסנתרים

המשורר ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת תשע"ה (2015).   בספריו הראשונים נתן ארז ביטון ביטוי עז, נוקב ופורץ דרך לחוויית ההגירה של שנות החמישים ופתח לגיטימציה להוויה המזרחית בשירה העברית.   ספרו נופים חבושי עיניים (2013) הנו מפגש חשוף עם חוויית העיוורון אשר בליריקה מדויקת ומזוככת נוגעת ביחסי הגומלין בין האיש העיוור לעולם הרואים, וההיגד האישי הופך לעמדה אוניברסלית בה כל אחד יכול למצוא את עצמו.   בספר בית הפסנתרים נותן המשורר ביטוי להווייתם של ילדים עיוורים במוסד מוגדר וסגור בו העתיד לוט בערפל, אך החתירה אל הסיכוי ואל האחיזה בכנפי החיים היא בלתי נלאית.    בעיצומה של הבדידות, בגבול האחרון של האין אונים, שם מתחילה לנבוע ההתחברות אל ההיגד השירי, הצף ועולה מתוך מצב היולי מהביל בילדים המשוועים לפריצה אל העולם וליד מושטת. באין יד מלטפת הם הופכים עצמם הורים זה לזה ובחיבור הנואש והאינטנסיבי ביניהם באה הפדות המפתיעה. ארז ביטון מעניק להוויה המוחשית הזאת מימד של רוממות על גבול המיתי ובכך הוא נותן פשר למנגינת חיים תוססת, מהבילה, טבעית וכמוסה.