הראשון בסדרת כרכי יומן ספרותי, ובו מבחר מקיף מרשימות ומאמרים שפרסמה לאה גולדברג מראשית דרכה ועד תחילת מלחמת העולם השנייה בעיתונים ובכתבי עת: ביקורות ספרים ותיאטרון, רשמים מנסיעותיה בארץ ובחו״ל, מחשבות כלליות על מוסר, פסיכולוגיה וספרות, תגובות על אירועים אקטואליים ועוד.
הרשימות חושפות את השקפותיה המוצקות והמקוריות של המשוררת במגוון נושאים, בהם המתרחש בארץ ובעולם, ומשתפות בטעמה ובידע העצום שלה.
המשורר הוא האיש אשר בימי מלחמה אסור ואסור לו לשכוח את הערכים האמיתיים של החיים. לא רק הֶיתר הוא למשורר לכתוב בימי המלחמה שיר אהבה, אלא הכרח, משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח. לא זכות בלבד היא למשורר בימות הזוועה לשיר שירו לטבע, לאילנות הפורחים, לילדים היודעים לצחוק, אלא חובה, החובה להזכיר לאדם כי עדיין אדם הוא, כי קיימים בעולם אותם הערכים הפשוטים והנצחיים העושים את החיים ליקרים יותר, את המוות למושלם יותר - את המוות ולא את הרצח; להזכיר לאדם כי בכל עת ובכל שעה לא הוחמץ עדיין המועד לשוב ולהיות אדם, כי כל זמן שהשירה אוהבת את האדם בארץ הזאת ואת החיים על פניה, כדאי וראוי גם לו, לאדם, לֶאֱהֲבָם, להעריכם, לשמור עליהם.
