פגישה הוא קולאז' של אנקדוטות, זיכרונות, מחלוקות ואהבות, בהן מספר הסופר הצ'כי הידוע בעולם אשר גלה לצרפת, מילן קונדרה, על אהבותיו הישנות, וגם מדרג ועוקץ יוצרים ומבקרים מתחומי הספרות, הציור, המוזיקה והקולנוע.
בסגנון של איטלקטואל צרפתי כותב קונדרה בטון אינטימי על מוזיקה, פילוסופיה, ציור וספרות, על ראבְּלֶה, פרנסיס בייקון, גרסיה מרקס, בטהובן, פדריקו פליני ועוד ועוד.
אני יודע, כבר היידן, כבר מוצרט, השיבו לתחייה מזמן לזמן את הרב-קוליות ביצירותיהם הקלאסיות. עם זאת, אותה תחייה מחודשת נראית בעיני הרבה יותר עיקשת ומחושבת אצל בטהובן: אני חושב על הסונאטות האחרונות שלו לפסנתר: "אופוס 106", ("פור האמריקלאבייר") שהפרק האחרון שלה הוא פוגה על כל העושה הרב-קולי הישן, אך שמפעמת בה רוח העידן החדש: היא יותר ארוכה, יותר מורכבת, יותר מהדהדת, יותר דרמטית, יותר עזת ביטוי.
