שני קווי עלילה מלווים את שהייתם של סופר ואשתו במלון בטירה בצרפת: האחד מתקיים במאה ה-18 בטירה דומה מאוד לזו בה הם שוהים, השני מתאר ועידה בינלאומית של אנטומולוגים באותה טירה בהווה המסופר.
רוזנת ומאהבה האביר מבלים ליל אהבה איטי וחושני, שאינו מגיע לכלל מיצוי אלא עם עלות השחר. כך במאה ה-18, שבה החיזור וההתעלסות הם עצם העניין ותכליתו, אמנות מלוטשת לשמה. ואילו המאה שלנו, בראי זה, איבדה את ההנאה שבאיטיות - היא סחרחרת קדחתנית של שברי אירועים, של קשרים אקראיים חפוזים, בלי חיזור ובלי ציפייה, של סדרת פורענויות יומיות מדווחות בטלוויזיה בין פרסומת מתקתקה אחת לשנייה, עד שלא זוכרים אם הילדים הרעבים שנראו אתמול בגסיסתם היו מביאפרה או מסומליה.
ההנאה שבאיטיות הוא הראשון מבין הרומנים "הצרפתים" של מילן קונדרה, הסופר הצ'כי הידוע בעולם אשר גלה לצרפת, חתן פרס אוסטריה לספרות אירופית, פרס פרנץ קפקא, פרס נלי זק"ש, פרס ירושלים ופרסים נוספים.
