ספרו של העיתונאי והסופר הבריטי־אמריקאי ג'ק פרווד'ר, המבוסס על סיפור חייו האמיתי של ויטולד פילצקי, לוחם מחתרת פולני, אשר יצר לעצמו בקיץ 1940 זהות בדויה והתנדב להישלח לאושוויץ כדי לגלות מה עלה בגורלם של אלפי האנשים שנכלאו במחנה.
במשך שנתיים וחצי הוא ארגן התנגדות של אסירים, אסף הוכחות לפשעי הנאצים והבריח אותן אל מחוץ למחנה. כאשר גילה כי מה שמתרחש שם הוא חלק מ"הפתרון הסופי", הצליח לברוח מהמחנה ולהעביר את ממצאיו ללונדון.
המשטר הקומוניסטי בפולין של אחרי המלחמה לא התייחס אל פילצקי כגיבור, אלא כבוגד, ומנע עד 1989 פרסום כל פרטי מידע על מבצעיו וגורלו.
ויטולד עמד על מדרגות בית האחוזה וצפה במכונית שהעלתה ענן אבק מאחוריה בנסיעתה לאורך שדרת עצי הלימונית לעבר החצר, עד שנעצרה בתוך ענן לבן לפני עץ הערמון המסוקס. הקיץ היה כה יבש, עד שהאיכרים דיברו על כך שעליהם לשפוך מים על קברו של אדם שמת בטביעה, או לרתום בתולה למחרשה, כדי להוריד גשם — כאלה היו המנהגים בקרֶסִי, במחוזות הספר המזרחיים של פולין. לבסוף הגיעה סערת רעמים וברקים ענקית, רק כדי לשטח את מה שנותר מהיבולים ולהעיף את קִני החסידות ממקומותיהם הגבוהים. אבל דאגתו של ויטולד באותו חודש אוגוסט לא הייתה נתונה לדגן שיהיה נחוץ בחורף.
