שירה, נשואה ואמא לשתי בנות, נוסעת בכביש החוף וברגע אחד היא מבינה שנתניה נעלמה - היא לא רואה אותה. היא נוסעת וחוזרת ונוסעת וחוזרת, ולא רואה את העיר. כשהייתה סטודנטית, שירה הסכימה להשתתף בניסוי מופרך שלא העלתה על דעתה שיעבוד - אבל עכשיו, שנים אחרי, הוא מתחיל לתת אותותיו. היא יודעת שדברים לא יכולים להיעלם, אבל במקום שבו אמורה לעמוד העיר יש רק חול וים.
אחוזת אימה ומבולבלת, שירה יוצאת למסע קדחתני שמטרתו לבטל את תוצאות הניסוי ולעצור את מה שעדיין לא קרה. במהלך המסע היא נאלצת להפסיק לשקר לאחרים ולעצמה, להישיר מבט אל הטעויות, הוויתורים והפשרות שעשתה בחייה – ולבחור.
היא נעלמה לי בבוקר רגיל, כזה של תור למקלחת וסנדוויצ׳ים לבית הספר.
ארנון הכניס את הארנק לתיק, סגר את המזוודה ולקח לגימה מכוס הקפה. מדי פעם הציץ בחלון לראות אם המונית כבר הגיעה. הבנות התארגנו לבית הספר.
אל תשכחו את האוכל, אמרתי, רצתי אחריהן ונופפתי בשקיות.
