בזכות המבוכה ובגנות הטיח

נדמה שאין זמן מתאים מימינו, שבהם אנו זקוקים כל כך למצפן מוסרי, להדפסה מחודשת זו של בזכות המבוכה ובגנות הטיח – נאומו המפורסם של ברל כצנלסון, המוגש לנו עם הקדמה של ההיסטוריון והמחנך מוקי צור ואחרית דבר מאת הסופר ישי שריד.

85 שנים חלפו מאז נאומו של ברל, ממנהיגי תנועת העבודה והוגה הדעות הבולט של הציונות הסוציאליסטית בכינוס של מדריכי עליית הנוער – שבו סירב להתעלם מהמציאות, היישיר מבט אל אימת הנאצים באירופה ואל הסדקים הפנימיים ביישוב, ובמקום לטייח בחר להתבלבל, להודות בטעות, לקחת אחריות, לחפש דרך. להיות במבוכה - וללמוד ממנה.

בחיבור מפנה ברל "אל התנ"ך, הספר האקטואלי תמיד ואקטואלי ביותר בימינו", משום ש"איננו מעלים כלל את המבוכה ואיננו מחפה עליה". הוא מזהיר: "האין גם לנו, אויביו בנפש של הפשיזם, יד בזה, בהפרזת ערך הכוח ובנתינתו עליון בסולם הערכים?", ומזכיר ש"הציונות לא היתה קמה – ולא תקום – בעולם שכופר בצדק ובמשפט ובחירות לכל הנברא בצלם. והיא לא תתכחש לערכי אדם אלה, כי בכך היא מוציאה את גזר דינה על עצמה".