סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותעל עולמם המרתק והחשאי של המרגלים ה"בלתי לגליים" – סוכנים סובייטים ורוסים שנשתלו במדינות שונות ברחבי העולם תחת זהויות בדויות.
ב־ 27 באפריל 1953 נפגש מנהיג יוגוסלביה טיטו עם דיפלומט מקוסטה ריקה בשם תיאודורו קסטרו. התעודות של קסטרו היו ללא דופי, והוא אכן פעל מטעם קוסטה ריקה, אלא שהיו כמה פרטים שגם טיטו וגם ממשלת קוסטה ריקה לא ידעו עליו: שמו האמיתי היה יוסיף גריגוּלֶביץ', הוא לא ביקר מעולם בקוסטה ריקה, והוא היה סוכן סובייטי שהמשימה שלו הייתה לרצוח את טיטו.
גריגוּלֶביץ' היה אחד ממאות ואולי אלפי "בלתי לגליים" - מרגלים סובייטים (ולאחר מכן רוסים) שפעלו במדינות שונות בעולם תוך שהם משתמשים בזהויות בדויות. היו בהם שביצעו התנקשויות, אבל רובם היו אמורים לחיות עשורים בארץ שבה הוצבו, להשתלב בחברה המארחת, ובתוך כך לאסוף מידע, להפעיל סוכנים מקומיים, ולעיתים רק לקבל הודעות סתמיות בשידורי רדיו מוצפנים ולחכות להוראות מ"המרכז" במוסקבה.
בספרו המרתק הבלתי לגליים חושף העיתונאי שון ווקר את ההיסטוריה הסודית של המרגלים הללו מאז הימים שלאחר המהפכה הבולשביקית ועד ימינו אנו. ווקר מתאר את תהליכי ההכשרה המורכבים של המרגלים - מבחירתם לתפקיד בלי שיהיה להם מושג לאיזה עולם הם נכנסים ועד בחירת בת זוג שתסייע להם ותפיג את בדידותם. הוא מציג את המחיר האישי ששילמו ואת חייהם הכפולים, ומביא שורה של סיפורים יוצאי דופן על זהויות מומצאות ומבצעים חשאיים, כולל מרגל שפעל בישראל ואולי מנע מלחמה בין ישראל לסוריה.
מתוך המבוא:
היה אחר צהריים חם ואביך ביוני 2010 כאשר חייה של אן פוֹלי התהפכו. היום החל בצורה נעימה: אן ובעלה דון לקחו את שני בניהם, טים ואלכס, לארוחת צהריים חגיגית במסעדה הודית לא רחוקה מבית המשפחה בקיימברידג', מסצ'וסטס. זה היה יום הולדתו העשרים של טים, והוא חזר מוושינגטון הבירה לחופשת הקיץ, אחרי שסיים את שנת לימודיו השנייה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. אחרי הארוחה חזרו הארבעה אל ביתם בן שלוש הקומות, עם הגמלון מעל דלת הכניסה שלו, בקרבת כיכר הרווארד. הבית, שנקנה בידי דון ואן רק כמה שבועות לפני כן, היה מפואר מכל בתיהם הקודמים ושיקף את השיפור הניכר שחל במצבם הכלכלי. חברת הייעוץ לחברות סטארט־אפ של דון התקדמה יפה, ואן קיבלה לאחרונה משרה בחברת נדל"ן. כדי להאריך את החגיגה דון פתח בקבוק שמפניה בחדר המגורים. לאחר ששתו לחיים טים עלה לחדרו. זמן קצר לאחר מכן נשמעה דפיקה חזקה בדלת הבית. אן חשבה שאלה בוודאי חברים של טים שבאו לברך אותו ליום הולדתו. "אורחים בהפתעה," היא קראה לאלכס שהיה בדרכו למעלה כדי לראות מה קורה עם אחיו הבכור. היא פתחה את הדלת לקבוצה של אנשים לבושים בשחור. "אף־בי־איי," הם צעקו, דחפו אותה ונכנסו פנימה. שני זוגות של סוכנים מיהרו ודחקו את אן ואת דון לשתי פינות נפרדות של חדר המגורים רחב הידיים, והצמידו אזיקים לידיהם. מאוחר יותר ראה אלכס מבעד לחלון את הוריו מובלים בשביל הלבֵנים האדומות שבכניסה לבית אל מכוניות שחורות שהמתינו שם. הסוכנים סירבו לומר לשני האחים מה קורה, אבל אלכס הניח שמדובר בטעות איומה. הוא לא היה יכול לדמיין שהוריו המשעממים למדי עשו משהו שיצדיק את הפשיטה הדרמטית הזאת.