גלריה מרתקת של דמויות – נאצלות ונכלוליות, נפלאות ונלעגות, מזהירות ועלובות - כולן נעות סביב תערוכה אחת מרכזית ברומן ביוגרפי של הצייר והסופר אלכסנדר (סשה) אוקון, מחבר רומן עם עיפרון.
בין ירושלים ולנינגרד נפרשים בספר, שנכתב ברוסית ותורגם על ידי מרים בן־שלום, סיפורי חייהם של קאמוב וקמינקא: סשה קמינקא – יוצא ברית המועצות, אמן ומרצה בבצלאל, המוצא את עצמו בארץ אבותיו הישנה־חדשה כורע תחת רודנותו האידיאולוגית של הממסד האומנותי; ומישָׁה קאמוב – אמן וחבר נעוריו של קמינקא, בעיני רבים גיבור תרבות המחתרת בלנינגרד, שמצא את דרכו האומנותית כמו גם את אמוּנתו בנצרות הפּראבוֹסלאבית.
"מבט חומל, אירוני ומורכב על המציאות האנושית. מעין ציור שחוברים בו יחדיו הדמויות, הצייר והציור עצמו, והקוראים נעשים בו שותפים למסע. חגיגה ספרותית יוצאת דופן", כתב פרופ' אבי שגיא על ספרו של אוקון – צייר, מורה לרישום בבצלאל, אשר לפני עלייתו לישראל היה מעורב בפעילות אומנותית אוונגרדית בברית המועצות. ציוריו הוצגו בתערוכות של אומנות אוונגרדית בלנינגרד, ועבודותיו נמצאות כיום באוסף מוזיאון ישראל ובאוספים של מוזיאונים נוספים בארץ ובעולם.
פרק ראשון
שבו הקורא עורך היכרות עם אחד משני גיבוריו הראשיים של סיפור המעשה – הצייר ֲאֶלֶּכַּסַנֶדֶר ָקָמינָקָא
הררי מדבר יהודה, שעל פניהם עוברת הדרך היורדת מירושלים אל ים המלח, צצו לא מזמן יחסית, בסך הכול לפני שבע מאות אלף שנים מסכנות, ואולי מכיוון שמהלך חייהם טרם נשלם ומפעם לפעם הם מתחילים לנשום ולזוע, דומה המדבר להרמון עצום, שקוע בשנת עידנים. חמוקי ירכיים ארוכים־ארוכים, ׁשָָפֵיֵ י ישבנים ושדיים מוצקים, שיפולי בטן ענוגים וקפלי מפשעה ובתי שחי וצוואר מקסימים אשר כוסו רסיסי ורדרדּות עם שקיעה, לובן זהוב בחצות היום.
