כשהמוזיקה נגמרת

האורחת הקבועה החנתה את מכוניתה ברחבת החניה של בית החולים הפסיכיאטרי 'קפיטל דיסטריקט' ונכנסה פנימה בצעדים בוטחים. כהרגלה, עשתה פעמיה הישר לקומה השניה, לחדר 218. ידה הימנית אחזה בסלסלת דובדבנים, הפרי האהוב על אחותה. היה אהוב, ליתר דיוק. בשנים האחרונות רייצ'ל לא התרגשה משום דבר. היא עלתה לקומה השנייה ברגל, מתעלמת מהמעלית הסמוכה, אך מייד כשדרכו רגליה במבואת הקומה, חשה שמשהו אינו תקין. אי-סדר יוצא דופן שרר במבואה ואף אחות לא ישבה בקבלה, דבר חריג כשלעצמו. היא הרגישה מעין דקירות בלבה ופעימותיה גברו. היא החישה את צעדיה, מבטה מנסה לאתר מה לא בסדר, עד שקפאה במקומה. בקצה המסדרון, סמוך לחדרה של רייצ'ל, היתה התקהלות של רופאים ואחיות. אחת האחיות, רוברטה, הבחינה בה ומיהרה לקראתה במבט מבועת. היא קפאה על מקומה בזמן שרוברטה חצתה את המסדרון הארוך. בלי משים הרפתה אחיזתה מסלסלת הדובדבנים שנפלה על הרצפה, והדובדבנים התפזרו לכל עבר, חלקם נמעכים ומשפריצים את דמם האדום כמו במשיחות מכחול אקראיות.