"ספר שכיף לקבל במתנה", כתבה שלי גרוס בבלוג הפופולרי שלה, ו"הממתק האסקפיסטי של הקיץ הקשוח שבדרך", כתב ירון פריד במעריב על איפה את בקיץ מאת נטע חוטר, מחברת תזכירי לי מי את וברוכה הבאה לחיים שלך, שראו אור גם הם בהוצאת תכלת.
"ספרה השלישי הוא גם קינה על מונוגמיה, גם חקירה של זוגיות לא הטרוסקסואלית, גם סיפור על חברות וגם, אולי בעיקר, תעלומת רצח שמתרחשת בבניין מתפורר אחד ברמת גן", כתבה גילי איזיקוביץ בהארץ על הספר – קומדיה רומנטית שבה אנו פוגשים את זוהרה, גרושה בת 40 פלוס המנהלת חנות לספרים משומשים לילדים ונוער. כאשר היא מאבדת את המפתח ודופקת על דלתה של השכנה, נולד קשר חדש ומפתיע.
"הספרים שלי תמיד מתחילים מחצי פרודיה עד שאני מוצאת עלילה אמיתית, וככה קרה גם עכשיו", סיפרה חוטר בשיחה עם גילי איזיקוביץ. "תמרה סילבר המטפלת צצה בספר הקודם שלי בקטע קטן וחשבתי שיש עוד מה לבדוק איתה. חוץ מזה, תמיד רציתי לכתוב ספר שמתרחש בבניין – אבל בניין אמיתי, מאלה שאני תמיד גרתי בהם, שיש בהם סדק ארוך לכל אורך הבניין, לא בניין יוקרה בניו יורק. ורציתי לכתוב ספר על הדבר הזה שהוא גיל 40. על גירושים, על להיות עם אישה, כל הדברים שהגיל הזה מביא איתו לפעמים. לא הגיל, החיים מביאים איתם, אבל איכשהו הם מתפרצים בגיל הזה".
'את שמה לב למילים שאת משתמשת בהן?' התרגזה תמרה, 'משבר, מתחרפנים. זה הכל טרמינולוגיה של דיכוי! רסן בפה של נשים שנועד למנוע מהן לזוז ולהתפתח ולהתקדם ולפרק ולחבר ולהמציא ולכתוב, את כבר יודעת למה'. 'אני יודעת?' יערה הרגישה שהיא לא יודעת כלום. 'כדי לשמור על הסדר החברתי הקיים ועל מוסד המשפחה!' נזפה בה תמרה, כאילו זה מובן מאליו. 'איזו השקעה של כוחות חברתיים, של אנרגיה של המונים, ובשביל מה? בשביל לעצור התקדמות. זה בלתי נתפס'
