האיש הטוב

הָאַלָה הגיעה במשלוח הראשון של מתנות חג המולד באותה שנה, חבילה אחת מתוך כמה וכמה שנערמו על המרפסת הקדמית. השלג החל לרדת בשעות אחר הצהריים המאוחרות, וכשהגעתי הביתה הקופסאות כבר היו מנוקדות בפתיתים לבנים. הבנות עדיין לא חזרו. הן בטח היו בשיעור בלט או כינור. הרמתי את המתנות בדממת בין הערביים והכנסתי אותן הביתה.  האלה עשתה את הדרך הארוכה אל החוף מביתו של אמן חובב מווֹר איגל, ארקנסו — שפרסם אותה באיביי ככלי מצוין לחבוט בו דגים וצמיגים. האלה, עשויה עץ ארז אדום מהרי אוזרק, היתה קטנה למדי והיה לה מראה מיושן וחינני, כמו משהו שתולים בחדר העבודה, לא שמחביאים בחניה הסגורה. גליל העץ המלא היה עטוף בדף מהודק בגומייה — מכתב מהמוכר שאותו איבדתי כמעט מיד. הוא בטח התערבב בכל העלונים של בית הספר, רשימות הקניות וכרטיסי הברכה לחג ונזרק לפח יחד עם שאר הניירות שתמיד כיסו את הדלפק במטבח.