פרופסור צ'נדרה הולך בעקבות האושר

זה היה אמור להיות היום הנפלא בחייו. בתו הצעירה, גַ'זמין, הגיעה בטיסה מקולורדו לחגוג איתו את הזכייה. ב"פייננשל טיימס" וב"וול סטריט ג'ורנל" התפרסמו כתבות שהיו חגיגות ניצחון בטרם עת. "כמו יוסיין בולט במאה מטר," הכריז הראשון, "כמו גברת קלינטון בנובמבר - הנה מועמד שלא יכול להפסיד." האקדמיה היתה ידועה בחשאיותה, בתרגילי ההטעיה שנועדו לסכל הדלפות, אבל הפעם אפילו סוכני ההימורים היו תמימי דעים: חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2016 יהיה פרופסור צַ'נדרָה.  הוא לא נרדם באותו לילה, רק שכב במיטה ודמיין איך יחגוג. יהיו ראיונות, כמובן - סי־אן־אן, בי־בי־סי, סקיי - ואחריהם יזמין את ג'זמין לברנץ' מוקדם לפני הטיסה חזרה, ואולי אפילו ירשה לה לשתות איזו כוס שמפניה או שתיים. עד הערב כבר יספיק הקולג' לארגן אירוע איפשהו בקיימברידג'. המתחרים שלו יבואו, כל המתנגדים והחתרנים והבינוניים, אבל צ'נדרה יפגין גדלות נפש. הוא יגיד שהצ'ק של מיליון הדולר והארוחה החגיגית הצפויה בדצמבר עם מלך שוודיה חסרי משמעות מבחינתו. את הסיפוק האמיתי הוא שואב מכך שהוא גומל עכשיו לאנשים שהאמינו בו: להוריו המנוחים, לעמיתיו המכובדים ולמנטור שלו משכבר הימים, מילטון פרידמן, שעזר לו פעם להחליף גלגל בשלג כשהיה עדיין רק מרצה מן המניין.