"בשיריה, ריטה קוגן, מבקשת, או מציעה, רישיון לשגיאות כתיב. השפה נרכשה, נלמדה ועיבדה את עצמה לדעת. לאחר הפנמה מוקפדת של השפה העברית וכתיבת שירים מדויקים בחריזה, בקצב ובמשקל, תוך הפגנת עושר פנימי עצום של מרחב השפה, הגיעה העת לשגיאות. מעבר להתמודדות ולעימות עם השפה שאינה שפת אמה, ריטה קוגן כותבת שירה טובה".
(כך כותבת על הספר העורכת, דר' דורית זילברמן)
#שִׁירהֲגִירָה
[הַגְדָּרָה עַצְמִית]
- אַתְּ נִרְאֵית לֹא מִפֹּה.
- אַתְּ נִרְאֵית לֹא מִשָּׁם.
- לָמָּה קַר לָךְ? אַתְּ רוּסִיָּה!
- לָמָּה חַם לָךְ? אַתְּ מִיִּשְׂרָאֵל!
- יוּ! אֵין לָךְ מִבְטָא.
- דַּוְקָא יֵשׁ לָךְ מִבְטָא.
- אַתְּ יְהוּדִיָּה? מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים?
- כַּמָּה זְמַן אַתְּ בָּאָרֶץ?
- עֶשְׂרִים שָׁנָה בָּאָרֶץ וְעוֹד לֹא הִתְרַגַּלְתְּ?
- מֵאֵיפֹה הִגַּעְתְּ?
- (אֲנִי מִתְכַּוֵּן — מִשָּׁם)
- (אֲנִי מִתְכַּוֵּן — מִפֹּה)
- שְׂמֹאלָנִית? מוּזָר. אַתְּ רוּסִיָּה!
- יֵשׁ חָבֵר? אֵין? מוּזָר. אַתְּ רוּסִיָּה!
- לֹא תִּזְדַּיְּנִי אִתִּי? לֹא מַתְאִים. אַתְּ רוּסִיָּה.
- הִזְדַּיַּנְתְּ אִתּוֹ? כְּבָר? נוּ בֶּטַח, אַתְּ רוּסִיָּה.
