ניב הוא אלוהים. זה לא אומר שהוא לא בן אדם.
גאון מחשבים בן 25 וחמש מתייסר בגלל באג לא פתיר. שלוש פגישות מקריות עם סמדר ונשיקה אחת שמצילה אותו ממוות, לא משאירות לו ברירה אלא להתאהב בה נואשות. הוא מתרגש, מתבלבל, מפחד - כמו בן אדם, ובמקביל מתחיל להבין שהוא שולט במציאות ומצליח לכוון אותה כרצונו, פעם אחר פעם. אבל אם הוא אלוהים, למה סמדר מתחמקת ממנו? איך יכול להיות שהאהבה הגדולה של חייו מתמוססת לו מול העיניים?
ניב מגייס את כל כוחותיו. הוא חייב להבין, לרדת לעומקה של התגלית, לבודד את הזרע של כל העולמות האפשריים, כדי לזכות מחדש באהבה ברומן שעלילתו מתרחשת בישראל של 2002, ימים של אינתיפאדה ואוטובוסים מתפוצצים אבל גם של הייטק פורח, טלפונים סלולריים ראשונים ומדע שהופך אט-אט לבדיוני.
"פרופסור!" הם קמים מהספות, מהפופים, מברכים אותי בחיוכים רחבים. אז הם יודעים? זה קרה גם להם? סמדר נתלית עלי. "דובון," היא לוחשת. השפתיים המתוקות שלה, הלחיים הכָּריתיות — אני מטביע בתוכן נשיקות עמוקות כאילו לא נפרדנו רק לפני כמה שעות. אריק מחליף אותה, תוקע לי בפה מקטרת שקניתי פעם ושכחתי מקיומה, שולף מצית ומגיש אש. זה מפתיע אותי אבל אני משתף פעולה, שואף את העשן המתוק בטעם תפוח. הוא פורש את החיוך הדק שלו, מחבק אותי בחמימות. אני מוציא את המקטרת מהפה.
"איזה חמודים אתם, יפה מצדכם לעשות לי מסיבת הפתעה."
"מסיבת הפתעה, הא?" אריק טופח על החזה שלי. "תבוא מחר, נעשה לך עוד מסיבת הפתעה."
