גבר מגדל במסירות את ילדו הקט על הר ביישוב אקולוגי גלילי שמייסדיו היו בעלי חזון. האם עובדת רחוק ונעדרת לרוב. השניים מתמודדים עם אתגרים הרבה, הנוף פסטורלי, ובגינת הירק קוטפים את מה שמונח על הצלחת, אך מבטן האדמה מחלחלת ההיסטוריה הפוליטית ולאן שלא נפנה נפגוש את הסכסוך. רוחות עזות ממזרח נושאות אידיאות וחוסר ודאות. הגיבור מתבונן בשבע עיניים — בטבע, בילד, בתא המשפחתי, באז ובדיעבד, בקהילה השבויה באמונותיה ובצדקת דרכה ובשכניו, יהודים, ערבים ודרוזים, אויבים ובני ברית.
ספרו של אלדר גלאור הוא מספרי המקור המרתקים שקראנו לאחרונה. המוזיקליות של העברית והעומק בו בוחן גלאור יחסים בין דוריים, בין בני זוג ובין האדמה ליושביה, הופכים את הרומן האוטוביוגרפי הזה ליצירה ספרותי בנויה לתלפיות.
"בז אדום נוסק למעלה. הוא אוחז בציפורניו את הטרף. עורב אפור נוסק בעקבותיו. אני עומד על המרפסת המערבית ומתבונן במאבק. אמיל בסלון מול המחשב. השמש תשקע בקרוב. צריכת החשמל שלנו תכלה את האנרגיה הסולרית שנצברה במשך היום במצברים. היצע מוגבל של חשמל מחייב צמצום ומודעות. העורב האפור מצליח לגנוב את הטרף ונמלט. הבז האדום מבצע תפנית חדה ובתמרון מזהיר תוקף את העורב מאחור. שניהם צוללים למטה. עורב אפור נוסף מצטרף למאבק. העורבים לא היו כשהגענו לכאן. עורבים אפורים משבשים את נקודת האיזון האקולוגית ומכלים את המגוון והסובלנות." (עמ׳ 46)
