אחד מצמד החיבורים אניטה וזהב מאת אור ארנסט הרואים אור בעת ובעונה אחת – אם ובן בסיפורים עצמאיים משלימים.
זהב הוא חיבור פילוסופי תיאולוגי בזרם תודעה של זהב, אדם צעיר שתהיותיו לגבי האל, החיים והעולם מניעות אותו בין קדושה לשיגעון. זהו גם מעין "בלש רעיונות" המאתר בפילוסופיה ובתיאולוגיה, בעיקר בהגות ימי הביניים, חומרי גלם ליצירת נוּסח חילוני, אוניברסלי, אולי גם אופטימי, ליחסי אדם-אל, במרכזם, לא האל משגיח על ברואיו, אלא הם עליו.
דימוי הכריכה: מתי ארנסט
א. כתב זהב:
אין השגחה פרטית מצד האל.
לכאורה אמור היה זהב להרהר בשאלה האם קיים בכלל אל, לפני שקבע כי אינו משגיח עליו, ואם כבר טען כי אין השגחה פרטית לשם מה להיאחז באל שכזה, מדוע לעבוד אותו או אפילו להרהר בו? חוסר ההגיון באל שכזה הציג גם מחבר ספר העיקרים הפילוסוף הרב יוסף אלבּו, כשכתב כי אם אין השגחה פרטית, אין גם שכר ועונש, ואם אין שכר ועונש בעולם הזה ובעולם הבא, לשם מה אנו זקוקים לדת האלוהים? הקשה. את ההשגחה הפרטית ראה כשורש הכרחי הנובע לוגית מעיקר האמונה.
