יש עוד בתזמורת

סיפורו של דודו, ילד שחולם לנגן בעוּד כמו סבו העיראקי. הסיפור נכתב בהשראת דודו טסה והמורשת המוזיקלית המופלאה של סבו ודודו, דאוד וסאלח אל־כוויתי — שניים מהמוזיקאים האהובים והחשובים בעיראק.

דּוּדוּ הַקָּטָן חוֹלֵם לְנַגֵּן בְּעוּד, כְּפִי שֶׁעָשׂוּ סָבוֹ וְאָחִיו כְּשֶׁעוֹד הָיוּ בְּעִירַאק. לַמְרוֹת שֶׁסַּבָּא שֶׁלּוֹ חוֹשֵׁב שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֵין מָקוֹם לִנְגִינַת הָעוּד, דּוּדוּ לֹא מוּכָן לְוַתֵּר. אִם סַבָּא לֹא מַסְכִּים לְלַמֵּד אוֹתוֹ – הוּא יִבְנֶה עוּד וְיִלְמַד לְנַגֵּן בְּעַצְמוֹ!

יש עוּד בתזמורת הוּא סִפְרָן הַמְּשֻׁתָּף הָרִאשׁוֹן של שָׂרָה שָׂשׂוֹן, סוֹפֶרֶת, מְשׁוֹרֶרֶת וּמְחַנֶּכֶת, שֶׁמַּקְדִּישָׁה אֶת זְמַנָּהּ לְחֵקֶר יַהֲדוּת עִירַאק וּמוֹרַשְׁתָּהּ, ויָעֵל אַלְבֶּרְט, מְאַיֶּרֶת עֲטוּרַת פְּרָסִים, בּוֹגֶרֶת בְּצַלְאֵל.