הספר החמישי בסדרת האסופית, קלסיקה שדורות שלמים של בנות - וגם כמה בנים - גדלו עליה, שבמרכזה דמותה החד פעמית של אן שרלי, שנשלחה בטעות מבית היתומים לחווה הירוקה בכפר אבונלי, ועד היום לא נעשתה טעות יותר מוצלחת.
אן שרלי היא עכשיו אן בלייט, אם לחמישה ילדים. החיים בבית המשפחה אשר באינגלסייד מלאים הרפתקאות, וככל שהילדים מתבגרים, כל אחד מהם מתגלה כאדם מרתק בזכות עצמו. אן מתמרנת בין כולם, ולאושרה הגדול מגלה שהיא מצפה לתינוק חדש. נדמה שחייה מתנהלים בדיוק כמו שדמיינה שהם צריכים להיות. עד שיום אחד היא מתחילה לחשוד שגילברט מתרחק. יכול להיות שהוא כבר לא אוהב אותה? יכול להיות שמשהו ביניהם השתנה? אן חייבת לגלות מה קורה. היא יודעת שאת גילברט אסור לה לאבד.
מאז שיצא לאור ב-1908 היה האסופית לאחד מספרי הנעורים המצליחים בכל הזמנים. השנים שחלפו מוכיחות שאן היא גיבורה נצחית, שמדברת מחדש אל כל דור ודור. הספר הוא החמישי בסדרת הספרים שכתבה לוסי מוד מונטגומרי, המלווים את חייה של אן, מילדות עד לבגרות, וחוזרים למדפים בעברית באדיבות הוצאת כתר.
״כמה לבן אור הירח הלילה!״ אמרה לעצמה אַן בְּלַיית, בעודה פוסעת במעלה שביל הגן של משפחת רַייט לעבר דלת ביתה של דַיאנָה רַייט. עלי כותרת זעירים של פריחת הדובדבן נשרו סביבה ברוח הקלה שערבלה את האוויר המלוח.
היא עצרה רגע כדי להביט על סביבותיה, על הגבעות והיערות שאהבה בימים עברו, ועדיין רחשה להם אהבה. אֶבוֹנְלִי היקרה! נקיק סֵֶנְט מֶרִי היה עתה ביתה, זה שנים רבות שהיה ביתה, אבל באֶבוֹנְלִי היה משהו שלעולם לא יוכל להיות בנקיק סֵֶנְט מֶרִי. רוחות הרפאים שלה עצמה פגשו אותה בכל פינה, השדות שפעם שוטטה בהם קיבלו בברכה את פניה והדים עקשניים של החיים המתוקים שחיה פה פעם הדהדו סביבה פה. בכל מקום שהביטה בו היה זיכרון קסם כלשהו. פה ושם היו גנים רדופי רוחות שבהם פרחו כל ורדי האתמול. אַן אהבה תמיד לחזור הביתה, אפילו כשהסיבה לביקורה הייתה עצובה, כמו בביקור הנוכחי. היא וגִילְבֶּרְט הגיעו לכאן להלוויית אביו ואן נשארה עוד שבוע. מַרִילָה וגברת לִינְד לא הסכימו להיפרד ממנה כל כך מהר.
