סיפורו הטרגי־קומי של רמון מרטינס, עורך דין חד לשון, אתאיסט מושבע ואיש משפחה, שחייו מתהפכים כאשר בגופו מתגלה גידול ממאיר. הטיפול הדרוש מונע ממנו להסתמך על הכלי שממנו שאב את עיקר כוחו: הדיבור. המצב החדש מחייב את הסובבים אותו להשתנות ביחס אליו - איש איש בהתאם לאופיו, חולשותיו והאינטרסים שלו.
מכל שוחרי טובתו, דווקא עוזרת הבית - מאמינה אדוקה וחסודה - מצליחה להפתיע במתנת יום הולדת יצירתית במיוחד: תוכי מדבר, וליתר דיוק: תוכי מקלל. כמחווה ליצירות מאת זונטג, דידיון, פלובר וטולסטוי, מציע הסופר המקסיקני חורחה קומנסל מבט עמוק, מושחז ומצחיק על החיים העכשוויים במקסיקו, וגם מעז לגעת בצורה מקורית בנושא אוניברסלי שלרוב מעדיפים להתחמק מלדבר עליו.
רמון עמד מול הראי ופתח את פיו כמו בבון שזועם על עצמו. הוא ניסה להביט אל עומק גרונו, אבל האור הקלוש בשירותים של לָה מוֹנְטֵחוֹ, הקנטינה החביבה עליו, לא הצליח להאיר את המקום שבו חש כאב חד, מלובן, מהמשפחה המורחבת והעשירה של העוויתות בדרכי המרה. כשסגר את הפה היה לו ברור שהכאב הזה יעמוד בדרכו לאכול את כריך החזיר המתובל שהזמין. הוא הידק את העניבה שלו באיבה, הפנה את גבו לבבואתו ויצא מהשירותים. ליד השולחן חיכה לו לקוח שבא לחגוג איתו את הצלחתם בהליך מנהלי. רמון קרא למלצר וביקש ממנו לארוז לו את הכריך ולהביא לו מרק עוף בליים. הדיבור עורר בלשונו התכווצויות מציקות. הוא נאלץ לקמץ במילים ולהיות סלחני כלפי המרק המדכדך שהוגש לו.
