חרוזי תה לשליט

הַפְנֵה לַשִּׁירָה אֶת הַתַּחַת,
וּבְתֶה הִיא תַּקְדִּים כְּאוֹרַחַת      
לַשַּׁלִּיט הַגּוֹמֵעַ בְּנַחַת.

ספר השירה ה-24 (!) של המשורר והמתרגם האהוב והמוערך כל כך אהרן שבתאי, ובו שירים קצרצרים, מחורזים ומצחיקים ששלח לבת זוגו דגנית בווטסאפ מדי אחר הצהריים, לפני שהגיש לה תה. בנספח לספר, בשם די! ובו שירים נגד המלחמה – בהם גם השיר על עינב צנגאוקר (ראו למטה) – מדגיש שבתאי כי בתקופה אכזרית ומדממת כזו דרושה דווקא אנטי־שירה, וזו דרך אחת לקרוא את הספר.

כתב שבתאי על הספר:
חרוזי תה לשליט התחיל כבדיחה פרטית. במשך שנים, בתום שנת הצהריים שלה, דגנית חברתי שלחה לי בווטסאפ את הבקשה, "תה", והייתי עונה ב"מיד". החל באוקטובר 2024, התחלתי להשיב בהודעות מחורזות, שבהן כיניתי אותה “השליט” או "שלמותה".
בהדרגה הבנתי שבנוהג הכפייתי הזה נוכחת השפעתם של אמני הדאדא, שהגיבו לחברה הבורגנית, התרבותית, המבוססת לכאורה, שהשתלבה בטבח המתארך של מלחמת העולם הראשונה. טקס הבאת התה מייצג את האופן שבו אדם מסתגר כדי להמשיך בחיים כרגיל, עד שבדיעבד משמעות המגוחך, האלביתי, נעשית מודעת. מכאן הסגנון הילדי, הקצת אידיוטי, הכפייתי, עם חזרות, צרימות, אלתורים ואי הקפדה על "טעם טוב". זו מין אנטי שירה, על רקע זוועות המלחמה והאוירה הרעילה בארץ.
בד בבד, "חרוזי התה" הם שיר אהבה שנכתב בהומור וכפרודיה על מסורת שירת האהבה האבירית שבה מוקנה מעמד פולחני לאשה השלטת, שהיא כדולסינאה עבור דון קיחוטה.
"חרוזי התה" הם מין גרסה עכשווית של הפואמה הביתית, אבל בנגינה על מיתר אחד. זה שיר על ההתמדה המסורה, החדגונית והמאולתרת שבחיי זוג מבוגר. האתגר הפיוטי טמון בבחירה להצטמצם לנושא יחיד - הגשת התה של אחר הצהריים כש"השליט" מתעורר. חרוזי התה מסתיימים באזכור המלחמה וזוועותיה, ומובילים לנספח, "די!" הקורא להפסקת המלחמה.

דימוי על הכריכה: "השליט" או "שלמותה", הלא היא דגנית שטרן-שוקן