שני כרכי ספר בממדים אנציקלופדיים, שראה אור אחרי עבודת מחקר של עשר שנים ובעקבות תערוכה שהוצגה ב-2021 בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב לאמנות, המציג את המחקר של צבי אפרת בתחום ההיסטוריה והתיאוריה של האדריכלות הישראלית, מאז קום המדינה ולאורך שני עשוריה הראשונים.
מסביר צבי אפרת במבוא:
שמו של ספר זה, הפרויקט הישראלי: בנייה ואדריכלות 1973-1948, מכריז על כוונה לתאר מכלול, לבחון את הכללי: לטעון שכמעט הכל - כמעט כל עבודות האדריכלות ועבודות הבנייה שנעשו בשני העשורים הראשונים למדינה, מ"שיכוני הרכבת" ו"בתי העם" ביישובי אינסטנט פריפריאליים ועד "בתי הלוקסוס" ו"היכלות התרבות" בערים הגדולות - אינו אלא ייצוגיה של אותה הגמוניה סוציאל-ריאליסטית, שהצליחה להכתיב משטר טעם, להפעיל מנגנון יעיל של תרבות מתוכננת ולייצר פני שטח חדשים, ארשת חדשה, טיפוסיות חדשה, ישראלית, "ממלכתית" (איזה משקל עצום הועמס על שם התואר חסר העצם הזה), שונה בתכלית מזו של "הישוב" הארצישראלי ושל הממסד המנדטורי.
