מחקר ביקורתי בעל ממדים אנציקלופדיים על תכנון המרחב הציוני ועל האדריכלות של מדינת ישראל מראשית המאה העשרים ועד לשנות השבעים שלה.
על פני אלף עמודים מציג האדריכל וההיסטוריון צבי אפרת את ישראל כפרויקט מודרניסטי ייחודי, חסר תקדים בנסיבותיו הפוליטיות והאתיות, ובהיקף הניסויים המרחביים והמבניים שלו, שכלל הקמה של מאות יישובים חדשים.
אפרת קובע כי בניגוד לאמונה הרווחת, האדריכלות והפוליטיקה המרחבית של מדינת ישראל לא נולדו באקראי מתוך מצב חירום ואלתור, אלא היו פרויקט מתוכנן ונשלט מלמעלה. מדינת ישראל תוכננה כולה על הנייר, על פי נוסחאות מוכנות מראש שעיצבו את המרחב ואת דפוסי החיים בו לשנים רבות.
