שֵׁל אַסְקילדסן (Kjell Askildsen; 2021-1929) היה סופר ומתרגם נורווגי.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם/ן על של אסקילדסן:
של אסקילדסן נולד בשנת 1929, בעיירה מַנדַל (Mandal) שבדרום נורווגיה למשפחה פרוטסטנטית אדוקה. אביו היה פקיד הוצאה לפועל ופעיל פוליטי ודתי.
"גדלתי באזור שנקרא 'היבשת האפלה' בדרום־מערב המדינה. היא כונתה כך כי הפרוטסטנטיות והפייטיזם שלטו שם ביד רמה", סיפר אסקילדסן ב-2011 בשיחה עם המו"לית שירה חפר, שפורסמה בסוף אוסף הסיפורים נוף גדול שומם שראה אור בהוצאת זיקית בשנת 2014, בתרגום חפר.
במהלך הכיבוש הנאצי של נורווגיה, אביו נעצר פעמיים על ידי הגסטפו, וברח לשוודיה ב-1944. שני אחיו הגדולים הוחזקו זמן מה במחנה ריכוז.
אביו שרף את הספר הראשון שכתב. "זה היה דבר זוועתי לעשות מיד אחרי המלחמה. הרי הגרמנים שרפו ספרים [...] זה לא בהכרח דבר חכם לשרוף את הספר שלך. אבל זה בא מהתפיסה הדתית שלו", אמר אסקילדסן בשיחה עם שירה חפר.
ספרו הראשון, מעכשיו אלווה אותך כל הדרך הביתה, ראה אור בשנת 1953, ועורר סערה בקרב הציבור השמרני. אסקילדסן זכה אמנם כבר בתחילת דרכו לשבחים רבים בקרב קוראים ומבקרים בעיר אוסלו, אולם בעיירת הולדתו נחשבו יצירותיו בלתי מוסריות, והוחרמו ממדפי הספריות (באותו שם ראה אור בעברית בשנת 2024 בהוצאת לוקוס תרגומה של דנה כספי ל-31 סיפורים קצרים שפרסם אסקילדסן באסופות שונות בשנים 1953–2015).
בשנת 1983 פרסם את ספרו רשימותיו האחרונות של תומאס פ' למען הכלל, שזכה בפרס המבקרים הנורווגי לספרות. בשנת 2006 בחר צוות מבקרי ספרות של העיתון הנפוץ דגבלאדט בקובץ סיפורים זה כספר הפרוזה הטוב ביותר שנכתב בנורווגיה ב-25 השנים האחרונות. בשיחה עם שירה חפר סיפר אסקילדסן כי כתב את הספר, כשהיה בן 45, "כי רציתי ליצור את האוטוביוגרפיה העתידית שלי, עד גיל 82".
הספר ראה אור בעברית בשנת 2011 בהוצאת סמטאות וזיכה את המתרגמת דנה כספי בפרס שרת התרבות למתרגמים משפות מיוחדות. בשנת 2023 הודפס הספר במהדורה נוספת בהוצאת תשע נשמות.
"קריאה בספר מלווה בקולות רפאים מן העבר", כתב יותם שווימר ברשימת ביקורת שפורסמה ב-ynet. "ואין מדובר רק בקולותיהם של האנשים שהופיעו כמו צללים במהלך חייו של תומס הקשיש, המספר בחלק הראשון של הספר, כי אם בהשתברות קולם של קפקא, בקט ודוסטוייבסקי. אלו קולות רפאים מכיוון שנוכחותם אינה מוחלטת".
יצירותיו של אסקילדסן זכו להכרה עולמית רחבה רק לקראת סוף שנות השמונים של המאה העשרים, עם פרסום קובץ הסיפורים מחשבה פתאומית משחררת. אסקילדסן זכה מאז באינספור פרסים ספרותיים במולדתו ומחוצה לה, וספריו תורגמו לשפות רבות.
אסקילדסן נודע בכתיבתו המאופקת והחסכונית, אך התנגד להגדרת סגנונו הספרותי כמינימליסטי, והעדיף את ההגדרה "הדוק": "זה מעליב אותי כי כשלא מנמקים מה זה מינימליזם ומדוע, הם אומרים בעצם שאני אומר מעט מדי בסיפור שלי [...] זאת בדיוק המטרה שלי בספרות שלי. שיהיה כתוב מה שצריך, לא יותר ולא פחות [...] אני הוא שלא רוצה דיבורי סרק בסיפורים שלי. דמות לא תדבר סתם – אלא אם כן זה כדי לאפיין אותה. אני מקמץ בדיבורים בסיפורים שלי. ואני מודע לכך מאוד. שלא יהיו עודפים, שיהיו הפסקות בדיבור".
עוד אמר על כתיבתו, בשיחה עם שירה חפר: "אני אף פעם לא מתאר איך נראים אנשים ביצירות שלי. אני לא מספר איך נראה החדר. כי אם אעשה את זה אני כובל את הקורא ומאלץ אותו לא ליצור חדר משל עצמו. מי שקורא אותי חייב להמציא".
"הוא הסופר היחיד שאני מכירה שאפשר להשוות את סיפוריו לסיפורים הקצרים של קפקא, למרות שיש ביניהם הבדל תהומי", כתבה רות אלמוג בהארץ על אסקילדסן. "יש במהות משהו משותף, הדיוק והתמציתיות".
אסקילדסן היה נשוי במהלך חייו לשלוש נשים שונות, היו לו שני ילדים ונכדים רבים, "אבל אני רואה אותם לעיתים רחוקות. אני לא איש משפחה", סיפר בשיחה עם חפר. "אני חושב שמשפחה היא דבר שיכול להיות פוגעני יותר ממיטיב כי הקשרים שם יכולים להיות חזקים כל כך [...] אני שומר מרחק. אנחנו לא ברוגז, יש בינינו קשר טוב, אבל לא הדוק".
אסקילדסן נפטר ב-23 בספטמבר 2021, שבוע לפני יום הולדתו ה-92.
