מעכשיו אלווה אותך עד הבית

"ואתה גם לא עושה שיעורי בית כמו שצריך. פשוט מסתלק מיד אחרי שטרפת את ארוחת הערב. בכלל, מה אתה עושה ביער?"
 "מטייל, אמרתי לך."
 "מסתכל על העצים ומקשיב לציפורים?"
 "ומה לא בסדר בזה?"
 "אתה בטוח שזה כל מה שאתה עושה?"
 "מה כבר יש לעשות ביער חוץ מזה?"
 "את זה אתה יודע יותר טוב ממני. חוץ מזה אתה צריך להפסיק להסתובב לבד. בסוף עוד תהיה תימהוני."
 "אז תני לי להיות תימהוני!"
 "אל תדבר ככה לאימא שלך."
 "אז תני לי להיות תימהוני!"
 "שלא תעז!" היא התקרבה אליו. הוא עמד בלי ניע. היא סטרה על לחיו. הוא לא זז.
 "אם תרביצי לי עוד פעם, אני אקלל," אמר.
 "אתה לא תקלל!" אמרה וסטרה לו שוב באותה הלחי.
 "שייקח אותך השטן," אמר. "ישר ללהבות הגיהינום." הוא אמר את זה ברוגע הרב ביותר שהצליח לגייס, ואז הרגיש איך הבכי עולה בגרון, בכי הזעם, והוא הסתובב ומיהר אל הדלת. הוא המשיך לרוץ גם אחרי שיצא לרחוב. לא כי מיהר, אלא כי הכעס היה קשור איכשהו גם לרגליים שלו. השטן בלהבות הגיהינום, חשב תוך כדי ריצה.