כמו לבנת חבלה הונח ספרו פורץ הדרך של הפילוסוף וההוגה מישל פוקו על מדפי חנויות הספרים בפריס ב-1976. כשהתפוצץ המטען נפרצו דרכים חדשות לחשוב לחשוב על מין וגוף, תשוקות וסטיות, ידע וכוח. בתחומי הפסיכותרפיה, הפמניזם, הפילוסופיה הפוליטית ולימודי התרבות מהדהדים הדי אותו פיצוץ עד היום.
המיניות לסוגיה היא תוצר חברתי והיסטורי, קובע פוקו; היא שייכת לתרבות המודרנית ולא לטבע האנושי; המין אינו נושא בחובו שום אמת נסתרת, אם יש לכל אחד מאתנו אמת חבויה, פרטית ואותנטית, הנוגעת למיניותו. היא הושתלה בו על ידי מנגונים חברתיים; מי שמזמין אותנו למסע של שחרור בדרך אל האמת החבויה הזו שותף לאותם מנגנונים לא פחות מאלה שאוסרים, מצנזרים ומדחיקים, וכל זה הוא רק חלק ממערך שלם של ידע/כוח הפועל בחברה המודרנית בלי מרכז ברור ומנהל את גופו ואת חייו של כל יחיד ואת חיי האוכלוסיה כולה.
