סיפורו של גדול סופרי ישראל ש"י עגנון, שזכה פעמיים בפרס ישראל ובשנת 1966 הוענק לו פרס נובל לספרות, בסדרת הישראלים של הוצאת צלטנר.
ביראת כבוד, באהבה רבה, מספרת אבירמה גולן על הילד החולמני שכבר בגיל שש ידע שהמילים והסיפורים יהיו כל עולמו וכתב שיר געגועים לאביו, ועד סוף חייו עמד ליד עמוד תפילה בעליית הגג של ביתו, הביט באורנים על הרי ירושלים, וכתב, וכתב וכתב.
איוריה של שרון שפיץ מלווים את סיפורו של הסופר וסיפורה של תקופה דרמטית ומשמעותית בחיי הארץ.
צְרִיכִים אָנוּ לְחַזֵּק אֶת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית, שֶׁהַלָּשׁוֹן הִיא עִקָּר גָּדוֹל בְּחַיֵּי כָּל אֻמָּה, לֹא כָּל שֶׁכֵּן עִבְרִית שֶׁהִיא מֵעֵין גֶּשֶׁר בֵּין הֶעָתִיד הַמַּזְהִיר וּבֵין הֶעָבָר הַנִּשְׂגָּב.
***
עַגְנוֹן כָּתַב סְפָרִים רַבִּים עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט עַל יְרוּשָׁלַיִם וְעַל יָפוֹ. אֲבָל בְּסוֹף מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, כְּשֶׁהִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁעִיר הֻלַּדְתּוֹ, כְּמוֹ עֲיָרוֹת רַבּוֹת אֲחֵרוֹת, נֶהֶרְסָה כָּלִיל, הוּא הֶחְלִיט שֶׁחוֹבָתוֹ לְסַפֵּר לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים עַל הָעוֹלָם הַיְּהוּדִי שֶׁנֶּחְרַב.
