ספארי

אז מיכאל בק עזב אותי. העצבים שלי קורסים. אני מקללת כל הזמן. מוצצי זין, בוגדניים, שקרנים פתולוגיים, בני זונות, מזדיינים בתחת. "מי שנהנה יותר, גם סובל יותר," אני מסבירה לדניאל. הוא מזיז את הראש כך שנראה לי שהוא מסכים איתי. בחדר השינה שלי יש שטיח מקיר לקיר. פעם בלילה ראיתי חרק שחור ושמן יוצא מתוך השטיח ומאז לא יכולתי לישון שם יותר. הייתי בטוחה שמתחת לשטיח יש חרקים וחפרפרות. אמרו לי שזה בלתי אפשרי כי חפרפרות גרות רק מתחת לאדמה, אבל עדיין לא יכולתי לישון שם. דניאל, החבר החדש של עופר דגן, הוא בורגני מעצבן מרעננה שעושה סטאז' במשרד עורכי דין ואומר שהוא תמיד קם בבוקר, ותמיד בזמן. אני מסתכלת עליו, מנסה להבין מה עובר לו בראש. אני לא מצליחה להתגבר על הזעם שלי שרק הולך וגובר. אני משפילה ומשפיטה את כל מי שנמצא לידי, במיוחד את מאיה גילמן השמנה, הצבועה, הצדקנית, המשעממת, שרק רוצה למצוץ זין כל היום.