ב־18 השנים האחרונות גידלה עינת נתן חמישה ילדים, ובמקביל פגשה אלפי הורים בקליניקה שלה, בהרצאות ובהדרכת קבוצות. היא העניקה להורים האלה הדרכה מקצועית, והם העניקו לה אפשרות ייחודית להתבונן באתגרי המשפחה במאה ה־21.
בספרה המבוקש והמצליח היא חולקת מנסיונה. ובמלותיה היא: "הסיפור על הפיכתנו להורים, על ההורים שאנחנו, על ההורים שנהיה, הוא סיפור שנכתב כל יום וכל דקה מחדש. זה סיפור על התאהבות, על אהבה, על תקשורת ועל אגו, על פחד ועל קושי, על כאבים ישנים שכבר שכחנו ועל חדשים שנוצרים בדרך. זה סיפור על אומץ וצניעות, על חוסר מושלמות, על הרמוניה ודיסהרמוניה, וזה בעיקר סיפור שיש לו כמה מספרים, כמה נקודות מבט. אין צודקים וטועים, אין טובים ורעים, יש הורים וילדים.
"מתוך אלפי מפגשים עם הורים, מתוך החוויה ההורית הפרטית שלי, מתוך הידע המקצועי הנצבר, אני כותבת לכם את הסיפור המורכב על הורות כפי שאני תופסת אותו. השיעורים שילדיי מזמנים לי נכתבים בסיפור חיי ומוגשים לכם מתוך האמונה שזו הדרך לדבר הורות היום".
ילדים מגיעים לעולם ללא הוראות הפעלה. ובדיוק כמו שלא יעלה על דעתנו להאכיל אותם יום כן יום לא, או להחליף חיתול רק מתי שמתחשק לנו, אי אפשר לצאת למסע ההורות בלי להבין למה הילדים שלנו זקוקים ברמה הרגשית כדי להתפתח ולהפוך לאנשים שלמים. כך יוצא שאנחנו ניצבים לא פעם אבודים מול מדף ספרי ההדרכה ההורית, נכנעים לשיטות חדשות, שמבטיחות לנו ילד שיישן לילה שלם, יעשה חמש יחידות מתמטיקה וגם ישלח לנו פרחים מדי שישי עם מכתב תודה על כל מה שאנחנו עושים בשבילו. במקביל אנחנו מוצאים את עצמנו פחות קשובים לקולות האינטואיטיביים שקיימים בתוכנו — ויותר קשובים לאימהות בגינה ולחרדות שלנו. לא מספיק נהנים, לעיתים תכופות נאבקים, מותשים, כועסים, והכול ארוז בעטיפת רגשות אשמה כי איך אפשר בלי.
