סיפורי אהבה על זוגיות לצד מחלת האלצהיימר היא כותרת המשנה לספרה של אורית שביט, שיצאה למסע אישי ומחקרי, שכלל מפגש עם זוגות ומשפחות החיים עם בן משפחה חולה דמנציה, בניסיון לענות לשאלה: מהי משמעות האהבה לצד מחלת האלצהיימר?
אחת התובנות העיקריות העולות מן המחקר היא הבחירה בטוב וביפה כערך קיומי, גם בעיתות מצוקה קשה ומתוך אובדן וכאב. מטרת הספר היא להציג תמונה מאוזנת של חוויית החיים לצד המחלה, הן בהיבטים השליליים והן בהיבטים החיוביים, ולהראות כי אפשר לבחור לשנות את היחס להתמודדות, ולראות בה לא הישרדות אלא דווקא אפשרות להתפתחות והעצמה.
"הקריאה בספר נותנת הרגשה שאתה לא לבד ויש מה לעשות, בעזרת האהבה, הלובשת צורה חדשה וקשה", כתב על הספר לפני מותו הסופר אמנון שמוש, מחבר בוקר טוב אלץ היימר (מסדה, 2015), שבו תיאר את המסע שנכפה עליו ועל אשתו חנה מיום שאובחנה כחולת אלצהיימר.
אורית שביט היא ד"ר לגרונטולוגיה ומומחית בתחום הדמנציה והאלצהיימר. מלווה משפחות המתמודדות עם המחלה.
והיום... היום היא שוכבת במיטה, והוא לא מש ממנה. היא בַּשלב השלישי והאחרון של מחלת האלצהיימר. היא כבר אינה צוחקת כמו פעם. היא אינה מדברת כלל. לאמיתו של דבר, היא אינה עושה מאום מלבד לנשום, וגם זאת עם קשיים. היא נעזרת בשירותיה של עובדת זרה פיליפינית ואינה מזהה את הסובבים אותה. אפילו לא אותו. ורק כאשר הוא קורא לה פוסיקט, משהו בגבה נע. או אולי כך נדמה לו.
