מידת החינוך

הבחנה אחת היא היא בין 'תרבות רצינית' שתובעת מאדם כובד ראש והתבוננות מקדימה, שמפתחת את האישיות, בונה זהות ומרחיבה דעת, לבין תרבות קלה או בידורית, ועיתים ממש חלולה, שהיא בעיקרה הסחת דעת ונמדדת בהנאות הרגע שהיא מספקת. בהקשר זה עומדת הטענה שעדיף להשקיע זמן ומאמץ ב'אח הגדול' של אורוול על פני זה שבתכנית הריאליטי, בסרטים של צ'פלין ורונית אלקבץ על פני אלו של סטלון ויהודה ברקן, ובהגותה של מרתה נוסבאום על פני ציוציה של קים קרדשיאן.
אבל אליה וקוץ בה: אלה המגיעים לדרגות גבוהות ביותר של הבנה, מוסריות, מומחיות או וירטואוזיות – בדרכי הרגש, השכל, האומנות או הטבע – נידונים על פי רוב לגורל של אי-הבנה וחוסר סבלנות מצד הציבור הרחב שאמון על המחשבה הפשטנית, החד-ממדית והדיכוטומית – טובים מול רעים, שחור או לבן, איתנו או לצרינו.