במלאת מאה שנים להולדתו של המחנך והתיאורטיקן יליד ברזיל פאולו פריירה (1997-1921), הנחשב אביה של גישת הפדגוגיה הביקורתית - ובמועד שאין מתאים ממנו לחברה הישראלית - רואה אור ספרו הידוע ביותר, אשר נכתב ב-1968, כאשר שהה פריירה בגלות בבוליביה ובצ'ילה, לאחר מאסרו בעקבות ההפיכה הצבאית בברזיל ב-1964.
פדגוגיה של המדוכאים מסכם את המסקנות שאליהן הגיע פריירה בשנות עבודתו בקרב האוכלוסיות העניות והמוחלשות ביותר בארצו, ומסביר מדוע נחוצה פדגוגיה ביקורתית כדי להחזיר למדוכאים את האנושיות שנשללה מהם. פריירה מותח ביקורת חריפה על תהליך הלמידה הפורמלי המדכא חקירה ולמידה, ומעודד גישה פסיבית וצייתנית, אשר משמשת חלק משמעותי מתהליך הדיכוי.
פריירה טוען כי יש לכונן את יחסי המורה־תלמיד על בסיס של שותפות ודו־שיח. הפדגוגיה הביקורתית מתבססת לדבריו על פעולות של הכרה, לא של העברת מידע. הכרה שכזאת אפשר להשיג רק דרך צמצום הפער שבין המורה לתלמיד באמצעות כינון דו־שיח, אשר שובר את הדגמים האנכיים המאפיינים את החינוך הפורמלי. מטרתה של הפדגוגיה הביקורתית היא לסייע ללומדים לאתר את הכוחות הטמונים בהם ובקבוצה שאליה הם משתייכים, ובמיוחד את כוחם לשנות את חייהם האישיים והחברתיים.
בפרק החותם את ספרו מציג פריירה, מחבר מכתבים למורה - לאלה המעזים ללמד, את הפעולות שהופכות את החינוך הפורמלי כלי שרת בידי המדכאים. פעולות אלה מכנה פריירה "חינוך אנטי־דיאלוגי": מניפולציה, הפרד ומשול ופלישה תרבותית.
מתוך הקדמת המחהר:
דפים אלה, שנועדו להציג את פדגוגיה של המדוכאים, משקפים את רשמיי בשש שנות גלות פוליטית - רשמים שנוספו לאלה שהתגבשו במהלך פעילויותיי החינוכיות בברזיל קודם לכן והעשירו אותם.
בתופעה של "פחד החופש" — נושא פרקו הראשון של ספר זה — נתקלתי הן בקורסי הכשרה שמנתחים בהם את התפקיד של שינוי התודעה (conscientização) והן בהתנסות ממשית בחינוך משחרר אמיתי. לעתים תכופות מתריעים המשתתפים בקורסים אלה מפני "הסכנה שבשינוי התודעה" באופן שחושף את פחדם מפני החופש: מודעות ביקורתית, יאמרו, היא חסרת גבולות; אחרים יוסיפו שהיא עלולה להוביל לאי-סדר. אבל יש גם מי שיודו: מדוע אכחד? פחדתי מהחופש. עכשיו איני פוחד עוד!
