היום שאחרי, ספרה החדש של המשוררת והמסאית האהובה שרון אס, לא דומה לשום דבר אחר שהיא כתבה, ולא דומה לשום דבר אחר שנכתב, בוודאי לא בארץ. בניגוד לחלקים משירתה, הוא גם לא קשה לקריאה, אבל הקול הייחודי שלה כמשוררת וכמורה - מובהק בו. וחוץ מזה, הוא פשוט מצוין. תפסו סלע לשבת עליו, וקראו!
בספרה מלוַוה שרון אס, זוכת פרס עמיחי לשירה לשנת 2018, את אדיפוס בעקבות סופוקלס. אדיפוס, המלך הגולה, השורד, הקבצן העיוור בן התשעים, הולך לקראת מותו ונעלם בחורשה בקולונוס. אדיפוס בקולונוס הוא המחזה האחרון שסופוקלס, בעצמו בן תשעים, יצר זמן קצר לפני מותו, עת שבה "הוא מושיט שוב יד אל המשפחה שהטרידה אותו כל חייו", כותבת אס.
לפנינו צורה חדשה של כתיבה, קריאה-מקרוב שאינה מופיעה כפרשנות של טקסט אלא כמסה במלוא מובן המילה, מסת-חיים אינטימית וייחודית, הכתובה "בשורות קצרות וברווחים" בניסיון לדובב את הסוד שסופוקלס הזקן הצפין במחזה הפרידה שלו. אס, הפורשׂת כאן בדרך גבישית וצלולה שנות לימוד ממושכות של העולם הקלאסי, נעה במעגלים בין מראות, קולות ולשונות; בין הגיבור הנבחר למחזאי שלו, בין המחזה לקהלו, בין זמני הכתיבה לזמני הקריאה ובין האלים השונים היושבים באתונה ובירושלים.
לעתים נדמה שכמו המקהלה בטרגדיה היוונית, אס מזנקת מהעלילה אל איזה מקום אחר שבו, באמצעות עיסוק בתיאטרון היווני, היא מבקשת לברר את היחסים בין כתיבה וביוגרפיה. מטעם האמונה הטוטאלית בכך ש"כתיבה היא הליכה כנגד הביוגרפי", אס מציעה מהלך חדש ומרובד של התבוננות ביחסים שבין גיבור וכותב/ת, בין מחזה וקהל ובין טריטוריות שונות של כתיבה.
שרון אס היא משוררת, מסאית, מנחה סדנאות כתיבה ומרצה. היא כלת פרס ראש הממשלה לשירה לשנת 2003, פרס ביאליק לשנת 2012 ופרס עמיחי לשירה לשנת 2018.
לסופוקלס יש סוד. הוא קורא לסוד
אדיפוס בקוֹלוֹנוֹס.
יש דרכים שונות להחביא סוד. הדרך השכיחה
שברון לב.
מדי יום, אחרי עבודה של שמונה שעות
175 מילים בלבד היו לנבוקוב.
נבוקוב אינו סופוקלס. אבל שניהם
לקראת הסוף, כמו שקספיר,
לא מסתפקים בשברון לב
כמכניזם הנפוץ ביותר של הסוד.
אני לא מבולבלת: זו אינה שירה
זו מסה על פרידתו של סופוקלס
מהשירה; ובכל זאת אני כותבת
בשורות קצרות וברווחים. זו עוד דרך
לשבת על סלע כמו אדיפוס
הזקן.
שורה קצרה דומה יותר לסלע
משורה ארוכה.
קשה לשקר אז. ולא רק בשל חוסר
נוחות.
בשל העייפות.
