בית מלאכה לכתיבה

רוני גלבפיש

תיאור

בית מלאכה לכתיבה הוא מדריך ידידותי לכותבות ולכותבים המבקשים להתמודד עם השאלות הפשוטות והמשמעותיות ביותר: באיזו שעה ביום הכי מתאים לכתוב? מה כותבים כשאין שום רעיון? האם מוטב לכתוב ברצף או במקטעים קצרצרים? בבית או במקומות אחרים? ואיך מתמודדים עם הביקורת הפנימית הנוקבת?

 

בית מלאכה לכתיבה מפרק את קשיי היומיום ומציע פתרונות פשוטים וישימים. מותר לקפל את קצות העמודים של הספר הזה, לרשום הערות והארות, ולקרוא בו בכל סדר שתבחרו. אם אתם ואתן כותבים/ות פרוזה או שירה, עיון או דוקטורט, כתבות או פוסטים - המדריך הידידותי שלפנינו יהיה חבר למסע ויסייע למצוא את הדרך הפרטית, הייחודית והחד־פעמית אל הכתיבה. בפעם הזו, אולי אפילו תצליחו ליהנות.

 

רוני גלבפיש היא סופרת, לקטורית, עורכת ומסייעת לכותבים וכותבות בסדנאות כתיבה, מדריך הרצאות ומפגשים אישיים. הספר הוא תמצית ועיקר השיעורים שלמדה בדרך - מהכישלונות, וגם מסופרות מנוסות, מעמיתים חכמים, מתלמידים אמיצים ומתלמידות רבות תושייה.

מתוך הספר
אם אנחנו מבקשים לכתוב, עלינו לקרוא.
אי אפשר לדעת מה ניתן לעשות באמצעות כתיבה בלי לקרוא מגוון רחב של ספרים. חשוב במיוחד לא להגביל את עצמנו למה שנמצא בחנויות, ולחפש תרגומים משפות זרות, מתקופות אחרות, בסגנונות וז'אנרים רבים. לקרוא על פי טעמנו, לחרוג ממנו מדי פעם. לקרוא כמו כותבים, בסקרנות. אחרי שמזהים את היופי ביצירה, לפתוח את המנוע וללמוד את החוטים והחיבורים והחומרים, לזהות איך קרה הדבר הזה שגרם לנו לכעוס בפרק אחד, להתרגש באחר, לבכות בסיום. מה הסעיר אותנו וממה התאכזבנו. מה עובד, מה לא עובד.
אבל לא להסתפק בקריאה. בדיוק כפי שהמוזיקאי אינו יכול לשבת באולמות הקונצרטים או באצטדיונים, להאזין למוזיקה ומתוך כך לדעת איך יוצרים ומבצעים אותה, כך גם אנחנו לא יכולים להסתפק רק בקריאה.
 
***
 
כשהייתי צעירה עבדתי בחקלאות ובתעשייה, ובשניהם עבדתי ימים ארוכים ומפרכים בשמש או בחללים לוהטים ורועשים, בשכר דל, בתנאים קשים. אולי בגלל זה קצת מצחיק אותי כשסופרים אומרים שהכתיבה היא העבודה הקשה והבוגדנית ביותר בעולם. אני לא מתכחשת לקושי בשום אופן, ובכל זאת.

מי שקם הרבה לפני עלות השחר, סיקל אבנים, הפך את האדמה, חרש תלם, דישן וזרע זרעים, רדף מזיקים והציב קווי השקיה, עקר עשבים ורדף עוד מזיקים והִשקה והִשקה וקיווה בכל לב, וראה שדה של חיטה גבוהה ויפהפייה נהרס בסופה בתוך כמה שעות, יודע היטב שיש עבודות קשות יותר מהכתיבה, וגם בוגדניות ממנה.

מי שעבד במפעל טקסטיל בשכר רעב, שניצב מול מכונה אחת ועשה רק פעולה אחת ויחידה, מונוטונית, משעממת עד כדי טירוף הדעת, שחש שהמכונה מפשיטה אותו מאנושיותו, יודע היטב שיש עבודות קשות יותר מהכתיבה, וגם משפילות ואלימות ממנה.

השוואות, כבר סיכמנו בפרק שעסק בכישרון, אינן מועילות בדרך כלל. הכתיבה היא אכן מלאכה קשה ותובענית. זה נכון, ואין צורך לנצח בתחרות מלכת הקושי של המלאכות.