לקראת פסטיבל דוקאביב, 23 במאי-1 ביוני 2024, בחרנו להמליץ על מבחר ספרים העוסקים בקולנוע תיעודי ובצילום, ולצדם עוד ספרים על קולנוע וספרים המשיקים בתוכנם לסרטי השנה בפסטיבל בתחומי השירה והאמנות, האופנה והאדריכלות. השנה גם אנחנו נהיה שם, בסינמטק תל אביב, לחמישה ימים (28.5-23.5, מלבד שבת) עם חנות פופ-אפ מיוחדת, בה יוצעו הנחות ומבצעים על ספרי צילום וקולנוע, ועוד הפתעות ופיתויים. ויש גם הטבה מיוחדת: כרטיסים מוזלים לקהילת המגדלור ב-35 ש"ח במקום 47 ש"ח לכרטיס באתר הפסטיבל. קוד הטבה MIGDALOR24 - צפייה וקריאה נעימות!
במניפסט לידתה של האמנות השישית משנת 1911, קבע תיאורטיקן הקולנוע הצרפתי ממוצא איטלקי ריצ'יוטו קאנודו (1923-1877, Ricciotto Canudo) כי היצירה הקולנועית היא אמנות חדשה - "אמנות פלסטית בתנועה", שייחודה בכך שהיא מייצגת שילוב הרמוני של אמנויות המרחב (אדריכלות, פיסול וציור) ושל אמניות הזמן (מוזיקה ושירה). הוא ראה בקולנוע סינתזה של חמש האמנויות הקלאסיות על פי חלוקתו של הפילוסוף הגרמני גאורג וילהלם פרידריך הגל, שתיאר בחיבורו הרצאות על אסתטיקה את התפתחות האמנויות המרכזיות בסדר עולה של "פנימיות" החל באדריכלות, עבור בפיסול, ציור ומוזיקה, וכלה בשירה. בשנת 1921, לאחר שהוסיף למערך אמנויות הזמן את המחול, עדכן קאנודו את הגדרתו וכינה את היצירה הקולנועית האמנות השביעית, מושג שהתקבל ועדיין נפוץ בתפיסות אמנות בצרפת, באיטליה, בספרד ובמקומות נוספים. האם גם הקולנוע התיעודי הוא "אמנות פלסטית בתנועה"? מה מייחד את היצירה הדוקומנטרית במכלול היצירה הקולנועית? תשובות לשאלות אלה ורבות נוספות בספרים המומלצים.
